זכרונות מימים עברו ומה שרלוונטי

לא לעתים קרובות אני ממליץ על ספר שקראתי, אבל זהו לא ספר רגיל. כל חובב טבע וציפורים שטייל במזרח אפריקה יתרגש לקרוא את הספר החביב הזה, שיצא לאחרונה לאור בתרגום עברי. זהו רומן קליל, המתאר בחביבות את גיבוריו, חובבי ציפורי קניה, בתלאותיהם ובשמחותיהם בעת תחרות על זיהוי ציפורים וחברות עם המדריכה המקסימה שעל חסדיה מתחרים המתחרים. לאתר ביקורת על הספר  http://peopleofthebook.co.il/article.php?id=294     בהקשר הזה אספר חוויה אמתית מקניה: בבית מלון על שפת אגם נייבשה בצפון קניה ישבנו כמה חובבי ציפורי ם ויחד ניסינו לזהות את הציפורים היפהפיות שנחתו על הדשא שמולנו. ציפור אחת לא הסתדרה עם הזיהוי והתלבטנו. לפתע הגיע איש מאד מבוגר בחזות בריטית, התקרב אלי ואמר: "הספר שאתה מחזיק ( ששמו כשם הספר שבתמונה) כמובן באנגלית, אני כתבתי, והוא הראשון מסוגו במזרח אפריקה". WOW, בהתרגשות עניתי: "טוב אם אתה הוא אתה אז מיהו הזרזיר הזה?"  לא חיכינו זמן רב וקיבלנו הסבר מקיף מדוע זרזיר זה נקרא "Wattled starling" שמתואר וגם מאויר כבעל דבלולים כהים היורדים לו ממקורו, פשוט איננו בעונת החיזור ...

היו ימים...ונעים להיזכר כאמור, הייתי היה אחד מעשרת המדריכים הראשונים של החברה להגנת הטבע בארץ, ויחיד באילת בזמנו משנת 1960 ועד 1964, שאז קם בית הספר שדה (בשמו הראשון "מרכז ללימדי שדה אילת"). הייתי מדריך אזורי ופקח-ממונה על שמורת האלמוגים באילת. לא הסתפק בפעולות ההסברה, הפיקוח והחזקת השמורה, אלא שילבתי אותם בתצפיות על התנהגות בעלי החיים ימיים – דגים בעיקר – בשמורה. את ביכורי תצפיותיי פירסמתי בעלון החברה להגנת הטבע - הירחון "טבע וארץ", בחוברת מיוחדת שהוקדשה לדרום הערבה ואילת, באפריל 1967, חודשים לפני מלחמת ששת הימים. אחת התצפיות המאלפות שתעדתי במאמר זה הייתה על התנהגותו של דג אלמוגים - דפדוף הכתם, שעקבתי אחרי התנהגות הרבייה שלו במשך שלוש עונות – 1965-1967. כבני משפחתו האחרים– השוניתיים, הדג הזכר מסמן לעצמו משטח סלע שיהווה עבורו זירת הטלה. לכל מין סוג אחר של מצע: דפדוף הפסים מטיל על משטח אנכי, האלמוגיות – בין ענפי אלמוגים ואילו דפדוף הכתם בוחר כוך או מערה רדודה בשונית, שאת תקרתה הזכר מנקה וחושף שטח של כ- 0.3 מ"ר שאליו מזמין באמצעות משחה חיזור ראוותני את ב...

מרי והאיכטיוזאורוס שחשפה בחוף דורסט.  מהרגע שבו הכה בה ברק בינקותה, היה ברור ש מרי אננינג נועדה לגדולות. כשהיא מוצאת מאובנים של יצורים מסתוריים בצוקים הסמוכים לביתה, פורצת סערה בעולם המדע, שכן תגליותיה מערערות על התפיסות המקובלות באשר לבריאת העולם ומעוררות דיונים על אודות מוצא האדם. ואולם בזירה הנשלטת על ידי גברים, מרי מוצאת את עצמה עד מהרה בתפקיד המשרתת ונאלצת להתמודד עם דעות קדומות בקרב הקהילה האקדמית, עם רכילות זדונית בקרב שכניה ועם שברון לב עקב אהבה אסורה. אפילו הטבע מהווה איום ומשלח בה כפור, סופות ומפולות סלעים.  למרבה מזלה, מרי מוצאת תומכת בדמות אליזבת פילפוט הנבונה והעוקצנית - רווקה מזדקנת ממעמד הביניים, שחולקת איתה את השיגעון למאובנים. על אף הבדלי הגיל והמעמד החברתי מגלות מרי ואליזבת שהנשק העצמתי ביותר במאבקן להכרה הוא החברות שלהן. הבט נוסף בספר זה, שעיסוקו בחומר מדעי, הוא ההתקפלות של מדענים בכירים, שהבכיר בהם היה קובייה , אוצר הטבע במוזיאון הצרפתי, שתחילה זלזלו בממצאיה, ובעיקר לפרשנותה וההשערות שהעלתה, והחיזור אחרי המאובנים שמצאה ושיקמה, למרות ש...

מה? לא הגזמת? אולי כן, אבל מי יכול לעמוד בפני היפיופים האלה. משפחה זו היא הצבעונית ורבת המינים בכל משפחות דגי האלמוגים. במפרץ אילת לכל המינים המופיעים בתמונות הללו יש נציגות מפוארת. במסגרת התיעוד של הפאונה של מפרץ אילת, דף השפתוניים איננו יחיד במינו - העיקרון השולט בו הוא שכל תמונה זעירה כזאת מסתירה מאחריה - לא כאן אלא בדף באתר עצמו - תמונה שצולמה אצלנו, והיא היא מהוה העדות ותיעוד לנוכחות המין הזה אצלנו. הטבלה הצבעונית שכאן איננה אלא " מקדם מכירות" של הדבר האמיתי. אל הדף האמיתי תגיעו באמצעות הקישור הבא:  http://www.dafni.com/fish/Labridae.html נסו את זה בבית ואם אפשר במחשב ביתי, אך גם הסמארטפון יכול לסייע.

אחד מייחודיה של מערכת קווצי-העור - מהגדולות והאופייניות בקבוצות בעלי החיים בים - הוא בכך שאין לה ולוּ נציג אחד במים המתוקים או על פני היבשה. אך גם בים היא אחת המוזרות מקבוצות החי. קווצי-העור הופיעו על במת ההיסטוריה של עולם החי עוד בראשית העידן הפליאוזואי. לקראת סופו נותרו חמש המחלקות הקיימות בימינו: חבצלות-הים , נחשוני-הים , מלפפוני-הים , קיפודי-הים ו כוכבי-הים . כמעט 200 מיני קווצי-עור מצויים בים-סוף. את רובם מוצאים גם במפרץ אילת, בו הם מאכלסים את כל בתי הגידול, מתחום הכרית הסלעי ועד לקרקע הרכה שבמעמקי-הים. מערכת קווצי העור הם מהמוזרים והמשונים בעולם החי. לא בכדי כיניתי אותם כ"חיות שירדו משולחן השרטוט". יש אצלם המון תכונות המיישמות עקרונות פיסיקליים וטכנולוגיים, כמו קוצים שמקשיחים ומרפים את קשיחותם, היעדר גפיים - שהתחליף להם היא מערכת צינורות הידראולים הנקראת רגלי מים, היעדר ראש ומרכז עצבים, המתבטא בראייה באמצעות העור. ואחרון שלד מיוחד במינו העשוי לוחיות גיר ההלכות ונוספות כל עוד הם חיים. המתעניינים יכולים לקרוא עליהם בספרי "מפרץ אילת מים סוף ועד סופו", אך ג...

מאז שהתחלתי לתעד בעלי חיים ימיים במפרץ אילת, יצור אחד היווה עבורי אתגר אצות.  ככלל, אצות הן צמחים,  מרכיב חשוב בסובב הימי, והם מהווים יצרני המזון האוניברסליים, החל מהפלנקטון הצמחי של יצורי מיקרוסקופיים הרוחפים בחלל המים ומתגלים בעיקר בעת "פריחה", Algal Bloom בלעז, שאז בשל הצטברות חומרי הזנה, כמו חנקן וזרחן, ופחמן דו-חמצני, יש התרבות עצומה של אצות מרחפות - פלנקטוניות. אצות מסוג אחר הן אלה שמאכלסות את חללי הגוף של האלמוגים בסימביוזה מופלאה, שאחרא ית להיווצרות וקיום שוניות אלמוגים. אצות גדולות יותר יש הרבה. חלקן מוזרות כמו נאדית הכדורים  ( Verntricaria ventricosa) שהיא בעצם רב-תאית המורכבת מתאים רבים שהדופן ביניהם נעלם, והם מהווים בלון שלחץ פנימי שומר על קשיחותו (מכאן גם שמה השני "בלוניה"). הצבע הכחול שלו קשור באפקט המראה הנגרם על ידי המים שבתוכו. ויש את האצה - זה לא היה מובן לי מראש - שהיא שרועה ודבוקה על סלעי השונית לרוב בפתחי מערות וצבעה כחול מבהיק. כשמוציאים אותה מהמים, היא מאבדת את הגוון הכחול ונשארת ירוקה כהה, צבע הכלורופיל, שהוא המרכיב החיוני של צמחים בכלל ...

מפרץ אילת הוא נתיב ללא מוצא (cul-de-sac בלועזית). הוא אמנם מחובר לים סוף שאף הוא מהווה שלוחה של האוקיינוס ההודי, אך לאורך ים סוף מתקיים גרדיינט – מעבר מתנאים של ים פתוח לעבר מפרצים סגורים. מלבד העובדה שהרבה מיני בעלי חיים וצמחים אוקיאניים, רק חלקם נכנס אל ים-סוף, שמליחותו והטמפרטורות שלו משתנים מדרום לצפון וגם עונתית מונעים מהם להרחיק לתוכו. חלקם מצליחים להגיע עד למחציתו – מול החוף הסודני, וחלק קטן יותר מגיע עד ראס מוחמד, קצהו הדרומי  של חצי האי סיני. גם כאן פועלת הסלקציה ושוב מתעכבים מספר מינים, שאם הצליחו להגיע עד שם עדיין לא מובטח שיגיעו עד אילת. שנות השליטה הישראלית על סיני, לימדה אותנו להכיר מינים שלא היו מיוצגים עד אז בחופינו מסיבות אלה. במקביל למגמה הזאת אנו לומדים שאחוז ניכר מהמינים שחדרו במהלך הדורות לים סוף, עברו שינוי והפכו למינים אנדמיים, שתפוצתם מוגבלת לים סוף, ולעיתים גם מופיעים בחופי מזרח אפריקה. כאן ובדפים הבאים נספר על אלה ועל אלה, ונצביע על הדומה והשונה. תפאר ענק - נפוליאון  (צולם בשונית הגדולה באוסטרליה)  את הדג תפאר ענק (Cheilinus und...

דולפינריום צף בחוף טאבה (מזיכרוני)  את הפוסט הזה אני מתלבט אם לפרסם. הוא כל כך הזוי, שאילו הייתי בצד השומעים, הייתי מסתייג ממנו מכל וכל. אבל, מאחר ואני חוויתי אותו, ואני מכיר את העובדות, ובעיקר משם שהצד השני הכחיש את כל מה שאכתוב עליו, זה גורם לי להתעקש ולהעלותו כאן, לא כהתגרות, לא בבחינת שלי המונופול על הצדק, אבל כהוכחה עד כמה מטופשת יכולה להיות התנהגות של מנגנון ממוסד. ובאשר לאמינות טענותי – אמת דיברתי, ואתם קחו או השליכו. באחד מחודשי שנת 1976 או 19 77 , ואני מופקד בחברה להגנת הטבע על נושא שמירת הטבע הימי, מגיע אלי טלפון מפקח ראשי של רשות הטבע בבאר שבע, ששמו פרח מזיכרוני: "שמע, לא תאמין, אבל מצאתי במשרדי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תכנית הזויה שאושרה על ידי הוועדה המקומית, ונשלחה להפקדה ואישור, והיא נוגעת לעיסוקך." הסתקרנתי, והוא שלח אלי מעטפה עבה ובה טקסט, מפה ו"העתקי שמש" של מיזם ייחודי – דולפינריום צף, בצורת "ביגלה" שאמור לצוף על פני המים שבמרכזו בריכה שרצפתה רשת, ובה יחיו דולפין אחד או כמה. בהיקף הבריכה אמורים להיבנות מעין באסטות – ח...

כבר סיפרתי על הדילמה שהייתה לנו, שומרי הטבע בימיה הראשונים של אילת - שנות הששים: איתרנו וקבענו שמורת טבע תת-ימי ת, אך חסר היה בסיס חוקי - חוק שבאמצעותו אפשר לקבוע תקנות ולתבוע עבריינים . מה עשו ? פנו לאנשי מחקר וביקשו מהם חוות דעת שעל פיה אפשר לראות באלמוגים וחיות ים אחרות דגים, וככאלה אפשר להחיל עליהם את הפיקוח של אגף הדיג במשרד החקלאות. אלה עשו זאת בקריצת עין שובבה, ואנוכי הקטן הפכתי בין יום לפקח דיג. אחד הצדדים הלא נעימים בתפקידי זה, כאמור, לצורך שמירת האלמוגים, היה התנגשויות עם ובין קבוצות הדייגים, שהיו צריכים לפתע להוכיח תעודות והיתרים שלא נתבקשו להם מקודם, או – במקרה של משלחות מדעיות של חוקרים ותלמידים שהיו – לפחות במוצהר – תומכים בהחלת חוקי הדיג, נאלצו להציג בפניי היתרים לפגיעה בדגה ועלי היה לדווח עליהם. מקרה אחד נשאר צרוב בזיכרוני: משלחת של מורים ותלמידי האוניברסיטה העברית בקורס להכרת דגים הגיעה לאילת, כדי לדגום ולאסוף דגים לאוסף האוניברסיטה. הבאים התמקמו בחוף שמדרום לנמל החדש, שהיה עדיין בשלבי בנייתו (היום הוא שטח קצא"א) והחלו לפזר במים חומר רעיל – נוזל בשם פרונוקס...

מוקדש למולה יפה* את האי כרתים הכרתי לראשונה בטיול של "החברה הגאוגרפית" ליוון. הטיולים לחו"ל נמשכו אז כמעט חודש ימים, ולרוב לארץ אחת. איי יוון מציעים מגוון תרבותי וטבעי מגוון ביותר. שבוע ימים בילינו בכרתים, ומאז כל מי שחוזר מכרתים אני פוגש בשאלה:  האם בקניון הסאמאריה כבר היית? לטעמי זהו אתר הטבע המרשים ביותר בכרתים. הגעתי אליו בטיול של החברה הגאוגרפית לפני שנות דור - בשנת 1975, לפני 42 שנה, ואף שלא שבתי לשם החו ויה נשארה כאחד הזיכרונות היפים מאותה תקופה, ולא עוזבת אותי.  חלקו המרכזי והמערבי של האי כרתים הוא הררי. כביש יחיד עובר לאורכו ועולה אל מרומי ההרים הנישאים לגובה של כמעט 2.5 ק"מ, המערבי שבהם הוא אזור חאניה, שבו מתחיל טיול זה. האטובוס  הביאנו לשיפולי ההר הלבן Lefka ori בגובה 1250 מ' מע"פ הים, שהינו שמורת טבע הגדולה בכרתים ובהליכה קצרה מגיעים לרחבה הנקראת "קסילוסקאלו", שפרושה "המורד המדורג" שמשם (עוד בטרם טופל השביל והוצבו בו גדרות עץ,  מדרגות ורחבות לתצפית לרוב, מה שמקל מאד על הירידה התלולה ) התחלנו בירידה בשביל התלול, שהוא הלו...

מלחמת ששת הימים שפתחה בפנינו את נופי סיני, החרמון והגולן הזרימה אנדורפינים ויצרה אופוריה בעיקר אצל חובבי הטבע. טיול שיזמה החברה להגנת הטבע לפסגת החרמון היה הראשון באזורו, ובו זכיתי לפגוש כמה מהאטרקציות הביולוגיות הכי מפתיעות. הטיול החל בוואדי אל-עסל שיורד מהחרמון מצפון לקיבוץ דן. ככל שצעדנו בנחל ההולך וצר התפעלנו מהצמחייה הפראית, עצי אלון ואלה, שכיסו בצפיפות את הנוף - יש לזכור שרק בודדים הגיעו לכאן עד אז בשל סמיכות הגבול והמכשולים הבטחוניים שבגינו. בערך קילומטר אחד מפתח הנחל ראיתי לפתע, על המצוק הימני, חיה עם זנב גדול וחום מטפסת על הסלע התלול. שפשפתי את עיני, כמי שמורגל לזהות מקרוב את חרדוני הצב הפליא אותי לראותם כאן. ״ראו" - צעקתי - "חרדון ענקי מימין״. אך בעודני מכריז על החרדון, הגיע זה לשלח מדרגת הסלע שבמרומי המצוק, נעמד והזקיף זנב שעיר מאחורי גופו, שאי אפשר היה לטעות בו. ״לא, לא, לא חרדון, סנאי - הביטו !!!״ המשכתי לצעוק במלוא גרוני. תשומת הלב שהופנתה אליו, או לחלופין כדי להוכיח שאינו "שם עלינו" גרמה לו להיעלם כליל משדה הראייה. ההתרגשות הייתה רבה, וכפי שהע...

אז באותה הזדמנות שאנחנו מתייצבים מול קוראינו, בפייסבוק או בבלוג: לאט לאט אני הולך ומסכם עשר וחצי שנות הכנה של אתר האלמוגים במסגרת אתרי דפני. כידוע, הים שלנו משופע (היום קצת פחות מבעבר ) באלמוגים מהמון מינים וסוגים. אלה הם בלי ספק הפרחים שבגן העדן התת-מימי. המנסה לזהות ולהכיר את שלל המינים (לפחות 150 מינים של אלמוגי אבן ויותר ממאה מינים של אלמוגים אחרים) יתקשה למצוא נקודות אחיזה (בצורת סימני זיהוי). באתר הזה בחרנו מתוך למעלה מאלפיים תמונות תת-ימיות מהמפרץ ואלה החיים באקווריוני המצפה את המייצגים את המשפחות הסוגים והמינים. היכנסו לדף השער וגלשו לעמודים הצבעוניים, שזה המובא כאן הוא קודת ההתחלה למי שאיננו מכיר, אך מוכן לנסות. כל תמונה כזאת בלחיצה מעבירה אתכם דף שבו מוצגים המינים הנמנים עםם אותה משפחה או סוג. אנחנו מצידנו נסתפק אם תכירו את כ-80 המינים המופיעים בתמונות הללו, וכל המרבה הרי זה משובח. אם תהנו, ספרו לחבריכם ואם לא ספרו לי ונשפר את הטעון שיפור. ובהזדמנות זאת שלל תודות לצלמים החובבים והמקצועיים שתרמו מצילומיהם למצבור הגדול שממנו בנוי האתר. כתובת אתר האלמוגים  http://www.dafni...

עמדו לי דמעות בעיניים. מזה כמה שנים אני עוקב אחרי סוג אלמוג גדול, שיטית ענקית שלו כמה פרטים גדולים באילת   -  בשמורה הסגורה, בחוף הנסיכה ועם פתיחת חוף קצא"א לציבור, גם שם כמה מושבות-ענק מסוג זה, שעד עצם היום הזה לא הגעתי למסקנה נחרצת באשר לאיזה מין הוא שייך. מה שברור הוא ששנים רבות נדרשות לאלמוג בסדר הגודל הזה להגיע לממדים כה מרשימים שמוצאים שם. בשמיני לחודש יוני, לפני כחודשיים וחצי, ביוני 2017 הצגתי פרט אחד כזה בפייסבוק בפני ציבור המתע ניינים. זהו הפרט שצילמתי אז, בחוף שמדרום למגדלור, כ- 100 מ' צפונית לגשר הכניסה הצפוני למים בחוף הנסיכה. אפשר היה בקלות למדוד את קוטר המושבה לפי השוואה לדג הפרפרון שהואיל לצאת ממחבואו ולהראות את עצמו במרכזה, ולאמוד את קוטרה בכ- 5 מ'. ב-9 לספטמבר 2017, הגעתי לחוף הנסיכה, וכשעברתי בנקודה שבה ראיתי את האלמוג ההוא, חשבתי שאני הוזה. במקום האלמוג המפואר ראיתי מאות שברים גדולים וקטנים מהם מרוכזים כערימה ומהם פזורים, שרידיו של האלמוג הנהדר הזה. אני מזמין אתכם להתקומם נגד המראה הזה. לפי עומק המים כאן, כ-8 מ', ברור שלא שחייני שנורקלים הם שגרמו לר...