בקניון הסאמאריה כבר הייתם?...
מוקדש למולה יפה*
* ------------------------------------------------------------------------------------------
את האי כרתים הכרתי לראשונה בטיול של "החברה הגאוגרפית" ליוון. הטיולים לחו"ל נמשכו אז כמעט חודש ימים, ולרוב לארץ אחת. איי יוון מציעים מגוון תרבותי וטבעי מגוון ביותר. שבוע ימים בילינו בכרתים, ומאז כל מי שחוזר מכרתים אני פוגש בשאלה: האם בקניון הסאמאריה כבר היית? לטעמי זהו אתר הטבע המרשים ביותר בכרתים. הגעתי אליו בטיול של החברה הגאוגרפית לפני שנות דור - בשנת 1975, לפני 42 שנה, ואף שלא שבתי לשם החוויה נשארה כאחד הזיכרונות היפים מאותה תקופה, ולא עוזבת אותי.
חלקו המרכזי והמערבי של האי כרתים הוא הררי. כביש יחיד עובר לאורכו ועולה אל מרומי ההרים הנישאים לגובה של כמעט 2.5 ק"מ, המערבי שבהם הוא אזור חאניה, שבו מתחיל טיול זה. האטובוס הביאנו לשיפולי ההר הלבן Lefka ori בגובה 1250 מ' מע"פ הים, שהינו שמורת טבע הגדולה בכרתים ובהליכה קצרה מגיעים לרחבה הנקראת "קסילוסקאלו", שפרושה "המורד המדורג" שמשם (עוד בטרם טופל השביל והוצבו בו גדרות עץ, מדרגות ורחבות לתצפית לרוב, מה שמקל מאד על הירידה התלולה) התחלנו בירידה בשביל התלול, שהוא הלוז שבשמורת הטבע הגדולה ביותר - היחידה מסוגה בכרתים - שמורת סאמאריה. יחד עימנו ירדו עשרות מטיילים אירופיים בעיקר. בירידה שירדנו אז התרשמתי בעיקר מהקפלות הקטנות, שחלקם היוו סוכות התבודדות של נזירים לאורך המורד (מה עלה בגורלן?). הצמחייה לאורך המורד עשירה, וכוללת אורנים מעוצבים בידי הרוח, וברושים ענקיים שמזדקרים כנרות אל מול קו הרקיע, וביניהם אלונים ממין הקרוב לאלון המצוי בארץ, והמון המון פרחים. השביל התלול מגיע במהרה לקניון צר, צר עד מאד, שבקטעים שונים המצוקים משני עבריו נסגר כליל פס השמיים הצר בלאו הכי. סלעי הגיר הבהירים מראים שכבות שחלקן זקופות או מוטות מהכיוון המקורי שלהן. באביב ועד סוף הקיץ נשמרת זרימת מים בנחל העובר במרכזו של הקניון, וצמחיית מים, שהבולט בהם הוא הרדוף הנחלים, ששמו היווני Rhorodafni, כלומר דפנה אדומה. גשרים ומעברי מים לרוב מעבירים את המטייל מצד אחד למשנהו בשביל המטופח. לכל הקבוצה היה מדריך יווני שאת שמו שכחתי מזמן, ולאורך הדרך פגשנו פרידות וחמורים, שתפקידם לספק עזרה ראשונה למטיילים שנקעה רגלם, או שהתרמיל שלפתע היה גדול עליהם. אני כמובן דגמתי את הצמחים הרבים שהיו בנתיב. ברגע מסוים מצאתי צמח המוכר לי מהארץ, ששמו מרבה חלב, ובהלצה תרגמתי אותו למדריך בשמו המדעי Polygala, שזהו פירושו. המדריך שהלך לצדי גיחך - התכוונת לזאת? שאל והצביע על אחת המטיילות בעלת החזה המפותח. צחקנו, והוא כבר בטוח שיוונית היא שפתי השנייה. החלק הכי מרשים בשביל הוא הקניון, שבעונות המתאימות מתרחב הנחל ויוצר בריכות שניתן לרחוץ בהן. כשביקרנו אז, בסוף הקיץ, היה כמעט יבש.
חלקו המרכזי והמערבי של האי כרתים הוא הררי. כביש יחיד עובר לאורכו ועולה אל מרומי ההרים הנישאים לגובה של כמעט 2.5 ק"מ, המערבי שבהם הוא אזור חאניה, שבו מתחיל טיול זה. האטובוס הביאנו לשיפולי ההר הלבן Lefka ori בגובה 1250 מ' מע"פ הים, שהינו שמורת טבע הגדולה בכרתים ובהליכה קצרה מגיעים לרחבה הנקראת "קסילוסקאלו", שפרושה "המורד המדורג" שמשם (עוד בטרם טופל השביל והוצבו בו גדרות עץ, מדרגות ורחבות לתצפית לרוב, מה שמקל מאד על הירידה התלולה) התחלנו בירידה בשביל התלול, שהוא הלוז שבשמורת הטבע הגדולה ביותר - היחידה מסוגה בכרתים - שמורת סאמאריה. יחד עימנו ירדו עשרות מטיילים אירופיים בעיקר. בירידה שירדנו אז התרשמתי בעיקר מהקפלות הקטנות, שחלקם היוו סוכות התבודדות של נזירים לאורך המורד (מה עלה בגורלן?). הצמחייה לאורך המורד עשירה, וכוללת אורנים מעוצבים בידי הרוח, וברושים ענקיים שמזדקרים כנרות אל מול קו הרקיע, וביניהם אלונים ממין הקרוב לאלון המצוי בארץ, והמון המון פרחים. השביל התלול מגיע במהרה לקניון צר, צר עד מאד, שבקטעים שונים המצוקים משני עבריו נסגר כליל פס השמיים הצר בלאו הכי. סלעי הגיר הבהירים מראים שכבות שחלקן זקופות או מוטות מהכיוון המקורי שלהן. באביב ועד סוף הקיץ נשמרת זרימת מים בנחל העובר במרכזו של הקניון, וצמחיית מים, שהבולט בהם הוא הרדוף הנחלים, ששמו היווני Rhorodafni, כלומר דפנה אדומה. גשרים ומעברי מים לרוב מעבירים את המטייל מצד אחד למשנהו בשביל המטופח. לכל הקבוצה היה מדריך יווני שאת שמו שכחתי מזמן, ולאורך הדרך פגשנו פרידות וחמורים, שתפקידם לספק עזרה ראשונה למטיילים שנקעה רגלם, או שהתרמיל שלפתע היה גדול עליהם. אני כמובן דגמתי את הצמחים הרבים שהיו בנתיב. ברגע מסוים מצאתי צמח המוכר לי מהארץ, ששמו מרבה חלב, ובהלצה תרגמתי אותו למדריך בשמו המדעי Polygala, שזהו פירושו. המדריך שהלך לצדי גיחך - התכוונת לזאת? שאל והצביע על אחת המטיילות בעלת החזה המפותח. צחקנו, והוא כבר בטוח שיוונית היא שפתי השנייה. החלק הכי מרשים בשביל הוא הקניון, שבעונות המתאימות מתרחב הנחל ויוצר בריכות שניתן לרחוץ בהן. כשביקרנו אז, בסוף הקיץ, היה כמעט יבש.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות הגענו לשפכו של הנחל אל הים. בסמוך לו כפר קטן, כפר דייגים כנראה בשם איה רומלי, וניווטנו דרכנו לעבר מזח אבנים קטן, שאליו אמורה להגיע בעוד זמן קצר סירת המעבורת שתסיענו לעיירה הסמוכה הורה ספקיון, שם המתין לנו האוטובוס. הים רגש, וגלים גבוהים התנפצו אל המזח הקטן. הסירה שהגיעה ניסתה להיקשר אל המזח כדי להעלותנו, אך הגלים מנעו זאת ממנה. משועשעים הבטנו בפעולה הנמרצת של המקומיים, שרק חלקם היו מהצוות המטפל, ויתרם אנשי הכפר, כולל הכומר האורתודקסי, בלבושו הרשמי גלימה שחורה, שעבדו קשה בניסיון לקשור את הסירה, עד שבסופו של דבר החליט צוות הסירה שמסוכן מדי לקשור את הסירה שעלולה להתנפץ במכות הגלים. לצערנו, לא צלח הניסיון, והסירה הפכה פניה ושבה על עקבותיה. מה עושים? אנשי הכפר והמדריך היווני טכסו עצה, והזמינו אותנו אל הטברנה הקטנה שבקדמת הכפר, שם הכינו לנו ארוחת ערב דלה, מאמצעי המזון המעטים שעמדו לרשותם. הערב ירד, הקור, שבמשך היום לא הטריד אותנו, החל להציק. בעל הטברנה הדליק את האח, והדליק את פנסי הנפט כדי להנעים את זמננו. את הלילה בילינו בצחוקים ושירה בטברנה, שם הציעו לנו מצעים מהסוג שחסרים בבתי המלון, על רצפת העץ, שם הברמן אילתר לנו מזרנים ושמיכות.
למחרת בבוקר קמנו לים שקט, והסירה שהגיעה אחרי ארוחת בוקר דלה, לקחה אותנו לעיירה הורה ספקיון שם המתין האוטובוס, שהחזירנו לשפלת החוץ המזרחי. מצאתי שהקניון של הסאמאריה הוא אחד המתחרים המרכזיים על התואר של אחד המרשימים בעולם ובאירופה בכללם.. אז אם תגיעו לשם אל תחמיצו!
 |
| מפת הרי לפקה במרכז כרתים, ומסלול הסמריה, המסומן בנקודות |
 |
| שביל המורד לקניון המוגן בגדר עץ |
 |
| נוף הרי לפקוס |
 |
| חמורי ההצלה |
 |
| חוף איה רומלי |
* ------------------------------------------------------------------------------------------
לאיש הנזכר כאן, מולה יפה, יש חלק חשוב בביוגרפיה שלי. כמה טיולים בחו"ל עשינו יחד, וגם גרנו בחדר אחד, וקצת מהנזכר להלן שמעתי מפיו (אולי הוא יכחיש, אבל העט נמצא בידי, ואני מעיד בי שאמת דיברתי). בעוונותי הרבים, אני משחק הרבה פעמים את התפקיד של סנשו פנשה. אני זקוק לדון קישוט שיעורר בי את התשוקה להרפתקאות, שלא אני יזמתי. אני נוהג לומר שעדיף להיות "זנב לאריות ולא ראש לחמורים, שמטיחים אותו בכל קיר העומד על דרכם"
לרבים מוכר מולה כמייסד ה"חברה הגיאוגרפית", שמוכרת את חו"ל למטיילים רבים בעולם, אך חשוב להזכיר שהכל התחיל במקום אחר. בשנות הששים, קצת לאחר מלחמת ששת הימים, שעוררה בציבור הישראלי תשוקה עזה להכיר את השטחים "המשוחררים". הגיע למשרדיה איש צעיר עם חלום. הוא נישא זה מקרוב, ולקח את בת זוגו לירח דבש בטיול לארץ לא מתוירת כמעט, לתורכיה, ושם בילו כמה שבועות, או אולי חדשים, תוך שהוא מתפעל מרב-גוניות נופיה, עושר שכיות התרבות שבה, הממזגות ארכיאולוגיה יוונית, ומוסלמית עותמאנית, עם פולקלור אתני ים-תיכוני, עלה בו רעיון ליזום טיולים ברוח החברה להגנת הטבע בחו"ל לישראלים, ששבעו קצת את נופי הארץ ומחפשים גיוון, ותורכיה היא אידאלית - יש בה הרבה ממה שמרומז ומוכר בנופי הגליל, הגולן והחרמון, והיא חו"ל אקסוטי. מנהלי החברה, אמוץ זהבי ועזריה אלון, הוקסמו מהרעיון, ועמו יסדו את מחלקת טיולי חו"ל בחברה להגנת הטבע, ובאותה שנה מולה החל להוציא טיולים - תחילה לתורכיה שאותה הכיר על בורייה, ואחר כך לארצות הסמוכות לה. הוא יזם והדריך, אך לצידו גייס מומחים מהאקדמיה - גאולוגים, ארכאולוגים וביולוגיים, לרוב שניים, אחד מתחום מדעי הטבע והאחר מתחום מדעי התרבות - ששמחו לקחת פסק זמן מעיסוקיהם הרגילים ולהצטרף לטיול שבו נדרשו "לשפוך" את הידע שלהם למטיילים, כאשר הטיול ממומן על ידי המטיילים. עבדכם הנאמן שהיה מדריך בחברה להגנת הטבע, בחופשה במרכז, לצורך לימודים בשנה ב' באוניברסיטה, לאחר שהצליח לעבור את משוכת לימודי הפיזיקה והמתמטיקה, וכבר החל את לימודי הטבע החי והצומח קיבל אף הוא את ההצעה. מאחר והייתי כבר עם ניסיון של כמה שנים בהדרכת נושאים אלה בארץ, נעניתי להזמנתו להצטרף להדרכה מבלי שהכרתי את תורכיה בכלל. ה"סטאז'" שלי החל ברגל שמאל, בימי הטיול הראשונים המרכיב האתני היה לו הרבה יותר להציע מאשר הטבע. איסטנבול, וערי החוף המערבי על המקדשים והערים הקדומות כבשו את רוב תשומת הלב, אך יצרו רוויה שממנה התבקש יותר גיוון. בהדרגה התחלתי לטפטף ידע ביולוגי - צמחים, שאותם הכרנו גם בארץ, כמו ארזים, אורנים וברושים, ועצים שאינם מוכרים בארץ כמו החלבנה (ליקווידאמבר), שדומה לדולב, ערמונית הסוסים, שפריחתה באביב, מזכירה נברשות מוארות, ופירותיה הלא-נאכלים מזכירים את פירות הערמון, פרחי הבר כמו הסחלבים והכרכומים שפגשנו ביערות ועל ההר המושלג, אולודאג, שם הם בוקעים ופורחים מתוך השלג הנמס של סוף הקיץ. וכמובן שווקי הדגים, מסתבר שהכנתי עצמי טוב להדרכה, עד כי המטיילים לא שמו לב, שחלק ניכר מהנושאים שאני מתאר במידה רבה של פירוט למדתי לראשונה בהכנה לטיול.
לרבים מוכר מולה כמייסד ה"חברה הגיאוגרפית", שמוכרת את חו"ל למטיילים רבים בעולם, אך חשוב להזכיר שהכל התחיל במקום אחר. בשנות הששים, קצת לאחר מלחמת ששת הימים, שעוררה בציבור הישראלי תשוקה עזה להכיר את השטחים "המשוחררים". הגיע למשרדיה איש צעיר עם חלום. הוא נישא זה מקרוב, ולקח את בת זוגו לירח דבש בטיול לארץ לא מתוירת כמעט, לתורכיה, ושם בילו כמה שבועות, או אולי חדשים, תוך שהוא מתפעל מרב-גוניות נופיה, עושר שכיות התרבות שבה, הממזגות ארכיאולוגיה יוונית, ומוסלמית עותמאנית, עם פולקלור אתני ים-תיכוני, עלה בו רעיון ליזום טיולים ברוח החברה להגנת הטבע בחו"ל לישראלים, ששבעו קצת את נופי הארץ ומחפשים גיוון, ותורכיה היא אידאלית - יש בה הרבה ממה שמרומז ומוכר בנופי הגליל, הגולן והחרמון, והיא חו"ל אקסוטי. מנהלי החברה, אמוץ זהבי ועזריה אלון, הוקסמו מהרעיון, ועמו יסדו את מחלקת טיולי חו"ל בחברה להגנת הטבע, ובאותה שנה מולה החל להוציא טיולים - תחילה לתורכיה שאותה הכיר על בורייה, ואחר כך לארצות הסמוכות לה. הוא יזם והדריך, אך לצידו גייס מומחים מהאקדמיה - גאולוגים, ארכאולוגים וביולוגיים, לרוב שניים, אחד מתחום מדעי הטבע והאחר מתחום מדעי התרבות - ששמחו לקחת פסק זמן מעיסוקיהם הרגילים ולהצטרף לטיול שבו נדרשו "לשפוך" את הידע שלהם למטיילים, כאשר הטיול ממומן על ידי המטיילים. עבדכם הנאמן שהיה מדריך בחברה להגנת הטבע, בחופשה במרכז, לצורך לימודים בשנה ב' באוניברסיטה, לאחר שהצליח לעבור את משוכת לימודי הפיזיקה והמתמטיקה, וכבר החל את לימודי הטבע החי והצומח קיבל אף הוא את ההצעה. מאחר והייתי כבר עם ניסיון של כמה שנים בהדרכת נושאים אלה בארץ, נעניתי להזמנתו להצטרף להדרכה מבלי שהכרתי את תורכיה בכלל. ה"סטאז'" שלי החל ברגל שמאל, בימי הטיול הראשונים המרכיב האתני היה לו הרבה יותר להציע מאשר הטבע. איסטנבול, וערי החוף המערבי על המקדשים והערים הקדומות כבשו את רוב תשומת הלב, אך יצרו רוויה שממנה התבקש יותר גיוון. בהדרגה התחלתי לטפטף ידע ביולוגי - צמחים, שאותם הכרנו גם בארץ, כמו ארזים, אורנים וברושים, ועצים שאינם מוכרים בארץ כמו החלבנה (ליקווידאמבר), שדומה לדולב, ערמונית הסוסים, שפריחתה באביב, מזכירה נברשות מוארות, ופירותיה הלא-נאכלים מזכירים את פירות הערמון, פרחי הבר כמו הסחלבים והכרכומים שפגשנו ביערות ועל ההר המושלג, אולודאג, שם הם בוקעים ופורחים מתוך השלג הנמס של סוף הקיץ. וכמובן שווקי הדגים, מסתבר שהכנתי עצמי טוב להדרכה, עד כי המטיילים לא שמו לב, שחלק ניכר מהנושאים שאני מתאר במידה רבה של פירוט למדתי לראשונה בהכנה לטיול.
המיזוג הזה של מדריך לכל תחום, היה טוב לזמנו. בשנים הבאות, הפכתי כבר לראש הקבוצה והולכתי טיולים עם כמה ארכאולוגים מומחים לתחומם, שהנושאים הלימודיים שלהם קסמו למטיילים, ואני התחלתי לשלב יותר תחומים מהידע האישי שלי - גאולוגיה, מאובנים, חיות גדולות. מולה הרחיב אז את משרעת הפעילות לארצות הבלקן, ליוון ויוגוסלביה ולאפריקה, וגם לאלה גוייסתי. כמה מחבריי הפכו למדריכי חו"ל מקצועיים וחלקם, שכבר עברו לחברות מתחרות, מכירים למולה את הצעד הראשון. אני העדפתי להישאר בתחום האקדמי, לפחות עד שמעמדי שם יתבסס.
מלחמת יום כיפור, ב- 1973, יצרה משבר כלכלי וגם פוליטי וגם תיירותי. כמה מדינות הצטרפו לחרם הערבי, וטיולי הטבע, הצטמצמו מאד. בעיה כלכלית שהטרידה את קברניטי החברה להגנת הטבע הייתה האיסור וההגבלה של יצוא מטבע זר לחו"ל, המציאות לפיה מטייל ישראלי שרצה להצטרף לטיולי חו"ל נדרש לשלם סכומים גבוהים במטבע זר מהמותר בחוק, מה שגרם לרבים לפקפק בהגינותה המוסרית של החברה, שהחליטה לסגור את המחלקת טיולי חו"ל, עד שירווח. מולה ניצל את ההזדמנות והמוניטין שרכש בתחום זה, ויסד את "החברה הגאוגרפית לטיולים". זכורני שהעלה בפני את השאלה - אם לדעתי השם ראוי וכדאי לאמצו. השבתי אז שהמושג "חברה גיאוגרפית" הוא באופן מסורתי גוף מדעי שהתיירים ומגלי הארצות באים לדווח על ממצאיהם ואין זה הולם חברה עסקית. להיפך, הוא ענה - אנו בעלי מוניטין מדעי פופולרי, הנוהגים ביושרה מדעית יותר מכל חברה עסקית מתחרה, ומוניטין זה יבדיל אותנו מחברות מתחרות...
מסתבר שצדק, והיתר הוא היסטוריה. טיולי החברה הגאוגרפית המשיכו, למרות תחרות רבה מצד חברות שגנבו ממנה את המדריכים, בהציעם להם הטבות כלכליות כאלה ואחרות. לזכר טיולים אלה אני מקדיש את הפוסט הזה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה