דולפינריום צף בחוף המערות

דולפינריום צף בחוף טאבה (מזיכרוני) 

את הפוסט הזה אני מתלבט אם לפרסם. הוא כל כך הזוי, שאילו הייתי בצד השומעים, הייתי מסתייג ממנו מכל וכל. אבל, מאחר ואני חוויתי אותו, ואני מכיר את העובדות, ובעיקר משם שהצד השני הכחיש את כל מה שאכתוב עליו, זה גורם לי להתעקש ולהעלותו כאן, לא כהתגרות, לא בבחינת שלי המונופול על הצדק, אבל כהוכחה עד כמה מטופשת יכולה להיות התנהגות של מנגנון ממוסד. ובאשר לאמינות טענותי – אמת דיברתי, ואתם קחו או השליכו.

באחד מחודשי שנת 1976 או 1977, ואני מופקד בחברה להגנת הטבע על נושא שמירת הטבע הימי, מגיע אלי טלפון מפקח ראשי של רשות הטבע בבאר שבע, ששמו פרח מזיכרוני: "שמע, לא תאמין, אבל מצאתי במשרדי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תכנית הזויה שאושרה על ידי הוועדה המקומית, ונשלחה להפקדה ואישור, והיא נוגעת לעיסוקך."

הסתקרנתי, והוא שלח אלי מעטפה עבה ובה טקסט, מפה ו"העתקי שמש" של מיזם ייחודי – דולפינריום צף, בצורת "ביגלה" שאמור לצוף על פני המים שבמרכזו בריכה שרצפתה רשת, ובה יחיו דולפין אחד או כמה. בהיקף הבריכה אמורים להיבנות מעין באסטות – חנויות למזכרות וקיוסק וכאלה. היה זה זמן קצר לאחר פתיחת דולפינריום בחוף התל אביבי, והיוזמים ביקשו לנצל את הסקרנות של הציבור ולהציב אטרקציה בחוף אילת, וכמובן עשרות שנים לפני שהוקצה חוף לגידול דולפינים באילת. 

בטקסט נאמר כי המיזם זכה לאישור וועדת התכנון המקומית של אילת, שבראשה – תמיד – ראש הרשות המקומית, והנוהל קובע שהחלטה שאושרה על ידה תיכנס לתקופת "הפקדה" שבמהלכה תוצג במשרדי הועדה המחוזית וכל המעוניין יכול לראותה ולחוות את דעתו עליה. התנגדויות מכל סיבה שהיא תוגשנה בכתב והוועדה המחוזית תתכנס לדון בהן בעת שתשב להחליט - לאשר או לדחות את המיזם.

בצמוד למפה המצורפת היה תשריט שגילה לי כי המיזם בסדר גודל של 100 מ' בקוטרו צריך להיות ממוקם בחוף טאבה, כמאה מטרים מהחוף למרגלות המגדלור - מול כביש 90 שזה מכבר נסלל לאורך החוף. מה שלא ידעו היזמים וחברי הועדה המקומית שהמליצו הוא שבאתר המוצע במקומו המדויק – נמצאת שונית אלמוגים שחוצים אותה כמה סדקים הנפתחים כמערות תת-ימיות, היחידות כמעט בחוף הישראלי, המהוות אחת מאטרקציות השונית היפות ביותר. היה ברור שמיזם זה, עם דולפין או בלי (לא האמנתי שדולפין יוכל לשרוד בברכה כה קטנה לאורך זמן) ובעיקר בסמיכות לשוניות אלמוגים פעילות ואתר צלילה המושך עשרות – אז, כיום מאות – צוללים מדי יום לא יוכלו להתקיים בכפיפה אחת. 

כתבתי התנגדות מנומקת ושלחתי למזכירות הועדה המחוזית בבאר שבע, עם העתק לראש העיר אילת דאז. האחרון הגיב במהירות: "אין דבר כזה...לא היה ולא נברא, ממי שמעת?, אני ראש הוועדה ולא יצאו מאיתנו שום מסמכים כאלה". את המכתב הבא שלחתי ישירות לראש העיר, שחזר על הטיעון שלא היה ולא נברא, והוסיף: "אתם יפי הנפש, שחושבים שרק אתם יודעים ומבינים יותר מנבחרי העיר, אנשים עתירי ידע וניסיון, ואתם טופלים עלינו את השטויות שלכם" (אינני אחראי לדיוק במלל, אך הנימה העוינת הייתה שם בפירוש). עניתי לו שראיתי את התכניות, ואם איננו מכיר, יש כנראה מישהו במחלקת ההנדסה שלו שפעל בשמו מאחרי גבו.

בינתיים הסתיימה כמעט תקופת ההפקדה וקיבלתי כבר בדואר הזמנה לישיבת הועדה המחוזית. את המכתב השלישי כתבתי בכתב יד, וללא העתקים, והדגשתי שאני עושה זאת משום כבודו של ראש העיר. ציינתי גם שהעתקי כל החומרים בידיי, ואם הוא מתקשה למצאם, אשמח להראות לו אותם.

יומיים לפני מועד הדיון הצפוי קיבלתי הודעה טלפונית שהישיבה נדחית עד להודעה חדשה...שעד עצם היום לא הגיעה. עד היום לא התברר לי אם הייתה זו טעות אנוש, שכחה, או קומבינה שנרקמה מאחורי גבו של ראש העיר, שבסך הכל היה ראש עיר מסור, אלא מה? נושאי סביבה לא במיוחד דיברו אל ליבו. שנים לאחר מכן, בעת המאבק נגד חוות כלובי הדגים במימי המפרץ הצטרף למאבקנו וכיום הוא חברי לפיסבוק. לאחרונה נפגשנו באירוע שיוחד לשמירת הטבע, ושמעתי מפיו, שחבל שאנחנו מכלים את הנכס העיקרי שיש לנו בעיר הזאת. לא מאוחר מדי ?  

שמרתי שנים רבות את המפה והמסמכים, אך לבסוף אבדו לי. את הציור המצורף שחזרתי מזיכרוני. אם מישהו מטיל ספק באמיתות דברי מוזמן לנבור בפרוטוקולים וארכיוני העירייה ומשרד הפנים. לי אין ספק.

בהמשך אוסיף ואספר על מיזמים הזויים, חוויות ששמרתי מכל משמר בזיכרוני. אל תלכו רחוק מדי.