זכרונות מימים עברו ומה שרלוונטי

( מוקדש לשבוע הספר תשע"ז) בקיבוץ סאסא, אליו הגעתי בגרעין הנח"ל, הייתי רועה צאן ואחראי לדיר הכבשים. אהבתי את העבודה במרעה וסבלתי את  החליבה בלילות, אבל הם כיוונו את תחביביי - הכרת צמחים, וטבע בכלל. בזמני החופשי קראתי המון וניסיתי ללמוד אנגלית מקריאה. ספר באנגלית שנקלע אז לידיי היה "הים הסובב אותנו" (1951 שגם תורגם לעברית). קראתי אותו בשתי השפות, ולמדתי להעריץ את האישה שכתבה את הספר הזה, ומסתבר שגם שני ספרים קודמים לו, שזכו לפחות חשיפה, ולמעשה הייתה חלוצה בז'אנר של ספרי טבע בנושא הים - רחל (רייצ'ל) קרסון. נולדה בשנת 1907 בחווה משפחתית קטנה במדינת פנסילבניה בארה"ב. העולם הטבעי, במיוחד האוקיינוס, היה החוט המקשר של הספרות האהובה עליה. למדה במכללת פנסילבניה לנשים כמו בתיכון, ומאחר ונשים הודרו בתקופה זו ממחקר מדעי, נאלצה להישאר במכללה לנשים וסיימה אותו בהצטיינות בשנת 1929. לאחר קורס קיץ במעבדה לביולוגיה ימית, המשיכה את לימודיה בזואולוגיה וגנטיקה. מסיבות כלכליות לא הצליחה להשלים דוקטורט ונאלצה לחפש משרת הוראה כדי לעזור לפרנס את משפחתה. על פי הצעתו ...

1962 היו ימים, ששמורת האלמוגים, אותו קטע קטן בן ק"מ אחד כמעט בקצה החוף הישראלי, היה טרה אינקוגניטה (קרקע שטרם נחקרה). במשך רוב ימי השנה לא היו בו  יותר מקומץ של משוגעים לחוף, שלרוב היו  מסתפקים ברביצה על החוף. הכניסה למים הייתה מסוכנת (קיפודים, זוכרים?). בחגים היו מגיעים הנופשים, שרק מיעוטם העז להיכנס למים (לשחות אני לא יודע ולהשתין אני לא צריך) והיו משאירים על החוף טינופת שלא היה מי שתפקידו לנקותה. נקודת האור העיקרית, ככל שהדבר נגע בי, היו אותם פעם או פעמיים בשנה, כשסטודנטים ישראלים למדעי הים (מעטים ככל שהיו) באו לכמה ימי לימוד בחוף. עם מוריהם קיימתי יחסי "תן וקח" - אני עמדתי לרשותם בהדרכה ולוגיסטיקה והם גמלו לי בהעברת מידע, השאילו לי ספרים מתחום זה, ואפשרו לי להתעדכן במידע המצטבר על התחום הזה שרב היה בו החסר על הידוע. מתחילה אספתי ספרים ומאמרים, שהיה מקובל שהמחבר שולח לעמיתים לעיון ותגובה. אוסף הרפרינטים שלי – כך קראו להם - לא היה מבייש אז כל חוקר בתחום. אהבתי בעיקר את מורי ומרצי אוניברסיטת תל אביב, הצעירים רובם, שהיו שרויים בתחרות עם המחלקה לצואולוגיה (לא טעות...

כבר סיפרתי רבות כיצד הגעתי לאילת, אבל יש הבדל בין להגיע למקום לשם ביקור ותיור לבין הגירה למקום חדש, עם התחלה של משפחה - תינוקת וא שה בחודשי הריונה האחרונים. המון סידורים, לחפש דירה, להתפשר על דירה שתהיה אוטוטו משופצת למגורים ותוך כדי כך מבצבצות הזדמנויות שנכנסות לרשימת הזכרונות. קחו את זו למשל: כשבאתי להזמין שרות גז ביתי בחברת "סופרגז" פגש אותי מנהל הסניף שהיה גם הפקידה וגם נותן השרות. בשיחה שנקשרה בינינו חקר אותי למעשיי, וכשסיפרתי שאני מדריך בחברה להגנת הטבע ומה משמעות התפקיד, רשם זאת לפניו. לא עברו אלא כמה שעות, וכבר קיבלתי שיחה לטלפון שזה עתה הותקן במשרדי-ביתי: "שמע, הגעתי היום לטאבה, וראיתי על החוף עוף גדול, מין של נשר שהיה חלש ונראה זקוק לעזרה, אספתי אותו והוא במכוניתי". לא הייתי זקוק ליותר מזה. וכבר נפגשנו, וגיליתי שהעוף הוא עזניה שחורה, מין של נשר נדיר החולף בשמינו בעונת הנדידה - כהה מעזנית הנגב שכבר הכרתי מסיוריי בשטח הקרוב לעיר - שאז עוד קיננה על עצי שיטים בערבה, אך מאז חדלה לקנן בערבה. טלפנתי לפרופ' מנדלסון, הבר-סמכא בנושאי זואולוגיה יבשתית, שהתלהב...

הימים הרי גורל, העמותה שהחלה את פעילותה בשנות השמונים, כשהאיומים לטבע הימי שלנו גברו, מספר לא גדול של אזרחים שהים זרם בעורקיהם, התארגנו לפעול לטובת הים, וגם המדבר שהג'יפים והטרטורונים (שגיאת כתיב שמציעה חידוש לשוני...) מאיימים לטשטש את עקבות היופי הטבעי והצמחייה שבו. העמותה שמעולם לא יצאה מחיתוליה העלתה על השולחן כמה וכמה נושאים, שלדאבוננו עדיין אקטואליים. אתר האינטרנט של העמותה אף הוא הובס על ידי הכוכב העולה, הפייסבוק, אך במרשתת - האינטרנט הידוע לטוב ולרע, אתר האינטרנט עדיין ממתין לקוראיו-גולשיו. אני מביא כאן כתבה ממנו, שכתבתי בדם ליבי. אולי כאן הוא יזכה לתשומת הלב הראויה לו. מצוקת החופים, שלמות השוניות והצורך בתגבור לשם שימור, מבטיחים לנו שהבעיות ימשיכו ללוות אותנו גם בתקופות הבאות. אתם עדיין יכולים להצטרף!!!

מה? לא הגזמת? אולי כן, אבל מי יכול לעמוד בפני היפיופים האלה. משפחה זו היא הצבעונית ורבת המינים בכל משפחות דגי האלמוגים. במפרץ אילת לכל המינים המופיעים בתמונות הללו יש נציגות מפוארת. במסגרת התיעוד של הפאונה של מפרץ אילת, דף השפתוניים איננו יחיד במינו - העיקרון השולט בו הוא שכל תמונה זעירה כזאת מסתירה מאחריה - לא כאן אלא בדף באתר עצמו - תמונה שצולמה אצלנו, והיא היא מהוה העדות ותיעוד לנוכחות המין הזה אצלנו. הטבלה הצבעונית שכאן איננה אלא " מקדם מכירות" של הדבר האמיתי. אל הדף האמיתי תגיעו באמצעות הקישור הבא:  http://www.dafni.com/fish/Labridae.html נסו את זה בבית ואם אפשר במחשב ביתי, אך גם הסמארטפון יכול לסייע.

כמו שעמוס הנביא ש"הָיָה בַנֹּוקְדִים מִתְּקוֹעַ", גם אנוכי הייתי רועה צאן, בקיבוץ סאסא למרגלות הר הג'רמק, שלימים קיבל את שמו הר מירון, הגבוה בהרי ישראל "הקטנה". שם לקחתני נערה שחרחורת "מאחורי הצאן" אל הקיבוץ שבשערי עמקי זבולון ויזרעאל. מקץ תשעה ירחים, באמצע ירח בתולה - ט"ז לחודש אלול התשי"ז נולדה בתי הבכורה. קראנוה  רמה, במלרע (כלומר ההטעמה בהברה השניה).     צעיר הייתי וספקן - הייתי צריך לוודא: הגעתי לבית החולים בעפולה וביקשתי לראות את בתי. נאמר לי שעלי להביא את אמי, או לפחות אחות בוגרת. וכשסוף סוף הסכימו להכניסני - חברת הקיבוץ שהתאשפזה שם העידה לטובתי - הוכנסתי לבית הילודים וזיהיתי אותה על פי - בעיקר העיניים, השער המתולתל הגיע מאוחר יותר ונכנס בגאון והפך לתכונה הכי דומיננטית במשפחה. היה עוד מבחן שהייתה צריכה לעבור: במשפחת אבי עברה תכונה מורשת - שתי אצבעות ברגליים היו מחוברות עד למחציתן, וכשנוכחנו שעברה מבחן זה - רק אז הסכמנו לחתום... כיום יש לי בת..ששים (זמן מחצית החיים - עד 120!!!). לא ייאמן איך שהזמן עובר כשנהנים. מה זה אומר עליי? כא...

דג הנקאי איננו זקוק להקדמה. כל צולל, או משנרקל מן השורה לומד להכירו  בצלילותיו הראשונות. הוא נטפל - ומן הסתם כך החלה כנראה תופעת הניקוי בטבע - לדגים גדולים ממנו, שהם בעצמם טורפים דגים בסדר הגודל של הנקאי, ופולה מעורם טפילים. הניקוי חיוני לדגים, שמיני סרטנים ותולעים "תופסים עליהם טרמפ" ומקטינים במידה רבה את חיוניותם, כך שהם למדו והטמיעו בהתנהגותם המולדת סובלנות להתנהגותו הפולשנית לעתים של הנקאי, החודר למקומות מוצנעים כמו הפה או פתחי הזימים, ויוצא משם בלא פגע. הנקאי מצידו פיתח תנועת שחייה ייחודית שמזכירה ריקוד, שמושכת את הדגים הבאים להתנקות. אלה מהם המסוגלים לשנות את צבעם עושים זאת ובכך חושפים את הטפילים, שלרוב מוסווים בצבעי העור של המטופלים, לעיני הנקאים התקבצותם של כמה נקאים יחד ומיקומם שמכונה "תחנת ניקוי" הופכים אזורים מסוימים בשונית למוקד של פעילות ערה יותר מאחרים. כמו תופעות התנהגותיות אחרות, גם תופעת הניקוי הפכה להיות נושא לחיקוי. ראשית, אלה הם הנקאים לעת מצוא, דגים שבצעירותם מצטרפים אל או מחקים נקאים ופולים טפילים מ"לקוחות" הנקאי. יתר על כן, אחר...

מהתחלת ימי בהדרכה ופיקוח בשמורה באילת, בשנות הששים, התפלאתי מדוע טורפי-העל של השונית, כריש-שונית שחור-סנפירים וכריש לבן-שוליים נעדרים למעשה מהשונית של אילת. פשוט לא ראיתים אף פעם. אמנם, כרישי מים עמוקים כמו עמלץ או כריש טיגרי היו ניצודים במים עמוקים על ידי דייגים, ופעם "חקרתי" את תוכן קיבתו של האחרון, וגיליתי שם קופסאות שימורים שלא נפתחה ועצמות פרה, שכנראה הושלכו מספינה. אך כרישי שונית לא ראיתי. עד ש... בשנת 1964-5 היה בחטיבה האילתית קמב"ץ שהחזיק סירת מרוץ, שהיה מציג אותה מדי שבת בחוף. פעם בא אלי בהצעה: בוא ניכנס לשטח המצרי, בלאו הכי אי ן שם איש חוץ מבדואים שאינם מזויינים. לא נדרש הרבה לאתגר אותי, ובשבת קפואה אחת, באמצע פברואר, בשש בבוקר, יום מעונן וקור כלבים שטים בסירות מרוץ עד לגבול מצריים, משאירים הוראות (קמב"ץ או לא?) לחיילים במתחם הגבול ונוחתים מול קבוצת דקלי הדום בשפך ואדי טאבה לים. אין נפש חיה. נכנסתי למים הקרים ומיד בהתרגשות וקצת פחד: שני כרישי שונית בגודל ממוצע – מטר פלוס מתרחקים למים עמוקים. ידעתי היטב שכרישים זה לא מה שכולם אומרים, אבל לראות כרישים ...

האם למדענים יש חוש הומור? מסתבר שכן. מין הצדפות הגדול ביותר בעולם נקרא טרידקנה – בעברית צדפת-ענק. אחד המינים, Tridacna gigas שהוא מקור השם ענק, החי באוקיינוס השקט מגיע לגודל של מטר ויותר ו-200 ק"ג. אז איך זה שפירוש שמו הוא "נאכלת בשלוש נשיכות (ביסים)? " לא ברור. הסוג תואר ב- 1797 על ידי צרפתי בשם ברוגיה Bruguiere והוא זה שהעניק לו את השם. בים סוף יש לנו שני מינים, צדפת-ענק קשקשית וצדפת-ענק מאורכת. הראשונה מגיעה לגודל של 40 ס"מ והשנייה קטנה ממנה וצבעונית מאד, ונקראת באנגלית, ושוב בהומור  - "צדפת ענק קטנה". בקיצור, כל כך הרבה דיסאינפורמציה לגבי צדפה שוחרת שלום זו. נתחיל מזה שהיא כמעט ואינה ניזונה ממזון אורגני. מעט הפלנקטון שנשאב פנימה אל הזימים שלה (מה שמהווה ברגיל מזון סטנדרטי של רוב הצדפות) איננו משביע את הארי. "חלק הארי" של תזונתה מתבסס על סימביוזה עם אצות מיקרוסקופיות, הנחשפות בגלימה הצבעונית שמתגלה כשהקשוות פעורות – וזה מצבה הרגיל, פתוחה לכיוון האור. הצדפה מגדלת את האצות ואלה מקריבות חלק מהן לתזונתה והיתר עושות פוטוסינתזה ומספקות לצדפה סו...

אחד מייחודיה של מערכת קווצי-העור - מהגדולות והאופייניות בקבוצות בעלי החיים בים - הוא בכך שאין לה ולוּ נציג אחד במים המתוקים או על פני היבשה. אך גם בים היא אחת המוזרות מקבוצות החי. קווצי-העור הופיעו על במת ההיסטוריה של עולם החי עוד בראשית העידן הפליאוזואי. לקראת סופו נותרו חמש המחלקות הקיימות בימינו: חבצלות-הים , נחשוני-הים , מלפפוני-הים , קיפודי-הים ו כוכבי-הים . כמעט 200 מיני קווצי-עור מצויים בים-סוף. את רובם מוצאים גם במפרץ אילת, בו הם מאכלסים את כל בתי הגידול, מתחום הכרית הסלעי ועד לקרקע הרכה שבמעמקי-הים. מערכת קווצי העור הם מהמוזרים והמשונים בעולם החי. לא בכדי כיניתי אותם כ"חיות שירדו משולחן השרטוט". יש אצלם המון תכונות המיישמות עקרונות פיסיקליים וטכנולוגיים, כמו קוצים שמקשיחים ומרפים את קשיחותם, היעדר גפיים - שהתחליף להם היא מערכת צינורות הידראולים הנקראת רגלי מים, היעדר ראש ומרכז עצבים, המתבטא בראייה באמצעות העור. ואחרון שלד מיוחד במינו העשוי לוחיות גיר ההלכות ונוספות כל עוד הם חיים. המתעניינים יכולים לקרוא עליהם בספרי "מפרץ אילת מים סוף ועד סופו", אך ג...

לופתנית הבחנינים לפני מספר שנים הובא למצפה התת-ימי דג נדיר, שמגלם את תכונות סוסון הים - ראש סוסי - והאבובן - גוף משוך ולא כפוף. שירי איילון, האחראית לחדר המצב של המצפה - סליחה לא לא דייקתי בתיאור התפקיד - זכרה וזיהתה אותו ושלחה לי את השם המדעי, תוך התנצלות שאף אחד לא צילם או תיעד את הדג הזה.  מספר דקות וספר חובה שכתב ד"ר מנחם דור, מורי-וידידי ז"ל, הלקסיקון הזואולוגי (כדאי לרכוש את הספר - 2 כרכים, אם הוא עדיין במכירה) שבו רשימת חולייתנים, עם שמותיהם העבריים שהוכרו באקדמיה וגיל יתי בו אסמכתא לנוכחות דג זה שתואר ב- 1870 ממפרץ סואץ (הוכחה ש"אנחנו לא המצאנו את הגלגל"). שמו העברי לופתנית הבחנינים לא חורג ממוזריות השמות במשפחה זו שאליה משתייכת גם הזרבובית (זה רדיו?..) העלתי אותו לאתר הדגים  http://www.dafni.com/fish/syngnathidae.html , יחד עם סוסוני הים - יש כבר ארבעה מינים באילת - עם ציור מתיעוד ה-FAO ארגון המזון הבינלאומי, המתעד דגים ואכילים אחרים. נשמח אם תימצא תמונה מודרנית יותר מאילת. אז צוללים התחילו לחפש. ציון לשבח לשירי שעושה עבודה נהדרת באיתור דגים, ולאחרונה גם...

נכתב ופורסם ב-2015 כשאני פותח את הפיסבוק המושמץ תכופות ככלי שהצוררים משתמשים בו להשמיץ את מדינת ישראל בעמים ולהניע פנאטים חשוכים לדקור ולהרוג, וגל הטרור שלא בא עלינו כהפתעה, מכה ומחזיר אותנו לימי הביניים, אני נזכר שלפני כך וכך שנים ואני אז מדריך טיול של קבוצת ישראלים בתורכיה, נתגלתה מזימה של פנאט נוצרי אמריקני שתכנן לפוצץ את מסגדי הר הבית כדי לקדם את בניית בית המקדש בירושלים. כל תורכיה רעשה וגעשה ואחריה כל העולם דיבר על השטות הזאת. אנחנו חייכנו לעצמנו נוכח התמימות של המדיה העולמית שנרעשה מהמעשה המפלצתי. "מטורף, לא שפוי, מה, כל שטות שמישהו יפלוט תיצור כאלה הדים?" והנה, "המזימה הציונית" להרוס את מסגד אל אקצה עושה זאת שנית - טוב, כבר היו דברים מעולם. זה גל שיעבור. לא ייתכן שהעולם הנאור יקבל את השטות הזאת ברצינות. שנים עברו ושרי ונכבדי המדינה לדורותיהם - שרון, נתניהו, אריאל, רגב ודומיהם עולים להר הבית כדי לממש את זכותה הבלתי מעורערת של ישראל לריבונות על ההר הקדוש הזה. כל ביקור כזה מצית אנתיפדה קטנה - גל טרור חביב שמחזיר אותנו עשרות שנים אחורה, ומוסיף מות קד...

של מי אתה ילד?  כל פעם שאני פוגש "ילדון" של דג, אני שואל את עצמי של מיהו ילד ולא תמיד קל לגלות. אתמול צילמתי די במקרה מישהו לא כל כך קטן אבל לא בוגר של דג ניצרן, ותמהתי מיהו. חיפושי לא ארכו, ואלה שתורמים לי מדי פעם תמונות של "ילדי גנון" מגיע להם שאספר על הממצאים, ואולי זה יעודד אותם לצלם בעצמם ולשלוח לי לזיהוי ופענוח.  מי לא מכיר את הרב-נצרן הגדול שצבעו כחול-עז שהרבה פעמים רואים אותו חופר בקרקע החולית ומארגן לו "קן" להטלה, וכשמתקרבים הוא יוצא לקראתכם בפוזה מאיימת (תמונה)? אז  זה שמצאתי אתמול בלגונה של שונית אום-רשרש היה יפהפה, מפוספס וצבעוני (תמונה שניה). כשהטרדתי אותו בניסיון לצלמו, נכנס לחור בסלעים בגודל שלו, ורק קצה זנבו נראה היה מבחוץ (תמונה שלישית). מי משיכנס לדף הנצרנים באתר הדגים שלי ( http://www.dafni.com/fish/Balistidae.html ) יראה שם' בנוסף למיני הנצרנים האחרים גם עוד רב-נצרן צעיר, יותר "פספוס" מאלה. ולבסוף – תשאלו מדוע מכנים אותם נצרנים? מסתבר שקוצי הגב הבולטים מגינים עליהם מטריפה, הקוץ הראשון שהוא הגדול ננעל על ידי "ניצרה...