בתי בכורתי - קווים לדמותה

כמו שעמוס הנביא ש"הָיָה בַנֹּוקְדִים מִתְּקוֹעַ", גם אנוכי הייתי רועה צאן, בקיבוץ סאסא למרגלות הר הג'רמק, שלימים קיבל את שמו הר מירון, הגבוה בהרי ישראל "הקטנה". שם לקחתני נערה שחרחורת "מאחורי הצאן" אל הקיבוץ שבשערי עמקי זבולון ויזרעאל. מקץ תשעה ירחים, באמצע ירח בתולה - ט"ז לחודש אלול התשי"ז נולדה בתי הבכורה. קראנוה רמה, במלרע (כלומר ההטעמה בהברה השניה).   

צעיר הייתי וספקן - הייתי צריך לוודא: הגעתי לבית החולים בעפולה וביקשתי לראות את בתי. נאמר לי שעלי להביא את אמי, או לפחות אחות בוגרת. וכשסוף סוף הסכימו להכניסני - חברת הקיבוץ שהתאשפזה שם העידה לטובתי - הוכנסתי לבית הילודים וזיהיתי אותה על פי - בעיקר העיניים, השער המתולתל הגיע מאוחר יותר ונכנס בגאון והפך לתכונה הכי דומיננטית במשפחה. היה עוד מבחן שהייתה צריכה לעבור: במשפחת אבי עברה תכונה מורשת - שתי אצבעות ברגליים היו מחוברות עד למחציתן, וכשנוכחנו שעברה מבחן זה - רק אז הסכמנו לחתום...

כיום יש לי בת..ששים (זמן מחצית החיים - עד 120!!!). לא ייאמן איך שהזמן עובר כשנהנים. מה זה אומר עליי? כאב,  כסב וכיום כסבא-רבא לאסף שהוא נינינו. והיא מה? גם היא כבר לא סתם אימא, אלא סבתא. בשנים האחרונות היא מתכתבת וכותבים עליה בעיתון... האינטרנטי

את הגיליון הראשון שהוקדש לה יצרה אחותה שעוקבת אחריה ומנסה לצמצם את ההפרש ביניהן של 15 שנה.