מי שמנקה ומי שמטריד - נקאי וחקיינים.

דג הנקאי איננו זקוק להקדמה. כל צולל, או משנרקל מן השורה לומד להכירו  בצלילותיו הראשונות. הוא נטפל - ומן הסתם כך החלה כנראה תופעת הניקוי בטבע - לדגים גדולים ממנו, שהם בעצמם טורפים דגים בסדר הגודל של הנקאי, ופולה מעורם טפילים. הניקוי חיוני לדגים, שמיני סרטנים ותולעים "תופסים עליהם טרמפ" ומקטינים במידה רבה את חיוניותם, כך שהם למדו והטמיעו בהתנהגותם המולדת סובלנות להתנהגותו הפולשנית לעתים של הנקאי, החודר למקומות מוצנעים כמו הפה או פתחי הזימים, ויוצא משם בלא פגע. הנקאי מצידו פיתח תנועת שחייה ייחודית שמזכירה ריקוד, שמושכת את הדגים הבאים להתנקות. אלה מהם המסוגלים לשנות את צבעם עושים זאת ובכך חושפים את הטפילים, שלרוב מוסווים בצבעי העור של המטופלים, לעיני הנקאים

התקבצותם של כמה נקאים יחד ומיקומם שמכונה "תחנת ניקוי" הופכים אזורים מסוימים בשונית למוקד של פעילות ערה יותר מאחרים. כמו תופעות התנהגותיות אחרות, גם תופעת הניקוי הפכה להיות נושא לחיקוי. ראשית, אלה הם הנקאים לעת מצוא, דגים שבצעירותם מצטרפים אל או מחקים נקאים ופולים טפילים מ"לקוחות" הנקאי. יתר על כן, אחרים - כמו חקיין הנקאי -  אימצו את צבעי ואף את התנהגות הנקאים ומחקים אותם, כאשר הם מזיקים להם. דגמי הצבעים מזה, דגים שאינם נקאים, לצד החקיינים האמיתיים, שכאמור נראים כמו הנקאי ומטעים את הלקוח, כמה מקרוביהם של החקיינים, כמו המטען הנושך, לא נדרשים כלל להידמות לנקאים. הם מסתפקים בדמיון שטחי אך ב"חוצפה" בוטה, והם תוקפים דגים, ואף שחיינים הנקרים בדרכם. 

לא ייפלא שחוקרים לא מעטים עוסקים בשאלות הקשורות בתופעה זו, כמו בשאלה מה חשיבות היחס המספרי בין הנקאים לבין החקיינים. הדעה נותנת שאם ב"תחנת ניקוי" יש יותר חקיינים, חלק מה"לקוחות" יוותרו על הטיפול, שמביא להם נזק במקום מזור. בעברי עסקתי בטיפול במדענים מחו"ל שבאו לחקור את דגי אילת. אחד המדענים הללו שבא לחקור את הנקאים, שכר בתחנת המחקר אקווריון ולשם הביא את הנקאים שהצליח ללכוד. כשבאתי לבדוק ולייעץ לו, נדהמתי לגלות שהוא לא הצליח להבחין בהבדל שבין הנקאים לחקיינים ולכד בעיקר את האחרונים. בצילום שצילמתי במפרץ אילת,  נראית קבוצה של דגים הנראים כנקאים. רק באחד מהם יכולתי להבחין בסימן האופייני לחקיינים - מיקום הפה הוא בתחתית הראש, ולא בקצהו כמו אצל הנקאי. מעצם העובדה שלא יכולתי לזהות ולהבחין ביניהם, לא ידעתי לנתח את טיב ההתרחשות שצילמתי. 

* תופעה מיוחדת במינה היא הידמותם של דגים בני משפחת הקרנוניים לנקאים שנמנים על משפחה אחרת, והיטפלותם ל”לקוחות” הנקאי. חקיין הנקאי (Aspidontus taeniatus) מחקה את הנקאי, הן בדגם צבעיו והן בצורת השחייה, ותוקף את הדגים הבאים להתנקות במרטו פיסות עור מבשרם. כה דומים הם, עד כי חוקרי דגים לפעמים נופלים בפח בחשבם אותו לנקאי. גם לאחינקאי (Larabicus - נקאי לעת מצוא ממשפחת שפתוניים) חקיין משלו -  מטען כחול-פסים (Plagiotremus rhinorhynchus), שאת נשיכותיו חשים צוללים לא-אחת על בשרם.

* תופעת הניקוי איננה מוגבלת לדגים במובאה הבאה מתוארים שני מיני נקאים סרטנים, החיים בשוניות אילת.  מחושן נקאי (Stenopus hispidus) ונקיין המורנות (Hippolysmata grabhami) - שני מינים שתופניים, הניזונים מפלית טפילים ורקמה פגועה מעל עור דגים המוכנים להתמסר לניקוי על ידם. מהיותם שרויים במקומות קבועים שבנבכי השונית, הם מטפלים ב"לקוחותיהם" בהיכנסם ללינת לילה . שני הסרטנים ניכרים ב”סימן מסחרי” - מחושים ארוכים ולבנים, המסמנים את מקומם לנזקקים להם.  (שני הציטוטים מהספר "מפרץ אילת מים סוף ועד סופו") .

נקאי (למעלה) וחקיין. שימו לב למיקום הפה השונה ולשוני בדגם ה"ריקוד" (באדיבות מכון זנקנברג) 

קבוצת נקאים וחקיינים בטבע. החץ מצביע על מיקום הפה בחקיין (ראו גם בתמונות למעלה ומתחת)

עימות בין חקיין ונקאי (ציור Wickler 1983)

מטרידן: מטען נושך Plagiotremus tapeinosoma. צילם אורי פלג, שהבחין בהם נושכים דגים, וגם הוא נושך על ידו.