כיצד התאהבתי בים

כיצד התאהבתי בים

בקיבוץ, אליו הגעתי בגרעין הנח"ל, הייתי רועה צאן ואחראי לדיר הכבשים. אהבתי את העבודה במרעה וסבלתי את החליבה בלילות, אבל הם כיוונו את תחביביי - הכרת צמחים, וטבע בכלל. בזמני החופשי קראתי המון וניסיתי ללמוד אנגלית מקריאה. ספר באנגלית שנקלע לידיי היה "הים הסובב אותנו" (1951 שגם תורגם לעברית). קראתי אותו בשתי השפות, ולמדתי להעריץ את האישה שכתבה את הספר הזה, ומסתבר שגם שני ספרים קודמים לו, ולמעשה הייתה חלוצה בז'אנר של ספרי טבע בנושא הים - רחל (רייצ'ל) קרסון. נולדה בשנת 1907 בחווה משפחתית קטנה במדינת פנסילבניה בארה"ב. העולם הטבעי, במיוחד האוקיינוס, היה החוט המקשר של הספרות האהובה עליה. למדה במכללת פנסילבניה לנשים כמו בתיכון, ומאחר ונשים הודרו בתקופה זו ממחקר מדעי, נאלצה להישאר במכללה לנשים וסיימה אותו בהצטיינות בשנת 1929. לאחר קורס קיץ במעבדה לביולוגיה ימית , היא המשיכה את לימודיה בזואולוגיה וגנטיקה. מסיבות כלכליות לא הצליחה להשלים דוקטורט ונאלצה לחפש משרת הוראה כדי לעזור לפרנס את משפחתה. על פי הצעתו של המדריכה שלה מרי-סקוט סקינקר קיבלה משרה בלשכת הדיג של ארה"ב, להעתיק בכתב רדיו לסדרת שידורים חינוכיים בנושא "רומנטיקה מתחת למים". הסדרה של חמישים ושתיים תוכניות של שבע דקות כל אחת התמקדה בבעלי-חיים ימיים ונועדה לעורר עניין ציבורי בביולוגית דגים, משימה שהסופרים שלפני קרסון לא הצליחו בה. בעקבות הצלחתה החלה לכתוב ספרים בנושא זה. ספריה - "תחת רוח הים" ו"קצה הים" בשנות ה-1940 זכו לתשבחות רבות. הספר "הים הסובב אותנו" זיכה אותה בפרס הספר הלאומי, ודרכה הייתה סלולה. אלא, שבהמשך שנות ה-50 לאחר מלחמת העולם נכנסו קוטלי החרקים שהד.ד.טי היה החשוב בהם, לחקלאות בכלל ולמשקי הבית בפרט. הנזקים שגילתה הניעו אותה להוציא לאור את סיפרה "האביב הדומם" (1962) שעורר סערה והיה לגורם החשוב ביותר להתעוררות התנועות להגנת הסביבה, בארה"ב ובעולם כולו, הוא שגרם לאיסור השימוש בחומרים אלה.
רחל קרסון הייתה לי אישית מודל חיים, קראתי את כל ספריה וכשסיימתי את לימודי חשבתי שתרומתי למודעות הסביבתית תהייה בעיקר באמצעות כתיבת מדריכי וספרי טבע בסגנון דומה. אם יש לי כיום כמה מאות של עוקבים, אני מציע להם את ספריה אלה שנשמרו כיין המשובח