אבנים ממקום אחר, או מזמן אחר

אבנים ממקום אחר, או מזמן אחר 

בתקופה אחרונה אני מרבה להמליץ על תחום סביבתי שהוזנח אצלנו עד כה - והוא נושא הגאולוגיה של המדבר הסובב אותנו. גאולוגיה - ובעיקר מדע המאובנים - היה תמיד נושא שמשך אותי וגם התחבר להתמחותי בביולוגיה ימית. מסתבר שאזור אילת עשיר מאד בתחום הזה, ולא כאן המקום להרחיב מדי בכך. לפני כחמש שנים הוצאתי לאור את הספר "הרי אילת" שסיכם בעיקר את הנושא הגאולוגי, ברמת הסברים שמתאימה למורים ומדריכים, וכמובן לכל המתעניינים. משאזלה המהדורה הראשונה, הדפסנו מהדורה שנייה, וקיימתי בביתי תצוגת סלעים ומאובנים, שממנה העליתי קצת פוסטים מעניינים. 

אחת השאלות שלרוב שואלים היא - 
איך מגדירים ומזהים סלעים ואבנים? הציור הבא יכול לשמש לכך (מועתק מהספר "הרי אילת") צלמו והדפיסו לכם:

. 



1.  צפחות ואבני חן

צפחת נציץ - בשל גבישי נציץ בתוכו 

ֿֿֿֿֿכל אילתי והרבה מטיילים מכירים את המקום הנקרא הר צפחות, אחת מנקודות התצפית היפות באזור זה. צפחה הוא סלע משוטח, המתפצל ללוחות שטוחים שבכמה מקומות בעולם משמש כרעפים לגגות אבן. מבחינה גאולוגית זהו סלע מותמר, שבמקורו היה סלע אחר, שנקבר באדמה ובהשפעת חום ולחץ השתנה - הותך או היסודות הבונים אותו הוחלפו - לדוגמא השיש, שהוא סלע גיר שהותמר. לוחות הצפחה משמשים גם לציפוי קירות וחזיתות בתים. הצפחה הנפוצה באילת מכילה לרוב גבישים של אבני חן הקרויים בלשון מדעית פיברובלסטים, אך בלשון הצורפים היא גרנאט, בשל דמיונו לגרגרי רימון שכך נקרא בלעז. גרנאטים אלה, שמימיה הראשונים נהגו ילדי אילת לצאת לנחל שלמה ולחפשם, וכינו אותם יהלומים. היו גם צורפים אלה ששיבצו אותם במחרוזות. יש הטוענים שאלה הם אבני החן נופך, הנזכרים בתנ"ך (ראו בהמשך את סיפורו של הישפה) 
הגיאולוגים מצאו שסוגי הפיברובלסטים השונים, כמותם מוצאים גם באילת, נותנים אינדיקציה מדויקת של התנאים בהם התרחש תהליך ההתמרה - מידת הלחץ והטמפרטורה שנדרשה לכך.    



2.  סיפורו של חלוק

אז כבר אמרתי שמילדותי סיקרנו אותי אבנים. תמיד הפליאו אותי חלוקי נחל. אומרים שהם תוצאה של שחיקה של חתיכות סלע שהגשמים, הרוחות והתחככות אלה עם אלה גורמים להתעגלותם. מה לעשות שתמיד מוצאים חלוקים מצד אחד וסלע מזוות ומרוסק מצד שני איך זה מתחבר. יום אחד, בנחל שחמון החוצה את אילת מצאתי את האבן המצולמת. לא יודע מדוע נמשכתי אליה, אבל לראשונה מצאתי את מה שהחוקרים מכנים ״החוליה החסרה״ - גוש סלע שכל פינותיו הוחלקו והוא במחצית הדרך בין סלע לחלוק נחל. בעצם, הדיון הזה נראה קצת מיותר שהרי לצנטריפוגות תעשייתיות מכניסות אבנים ומתחילים לסובב ונוצרים אחרי כך וכך דקות/שעות חלוקים שמוכרים אותם בשקים לגננים. כמובן שלטבע זה לוקח הרבה זמן. לבסוף איך מבדילים בין חלוקי נחל לחלוקי חוף? תראו זאת בתמונה שמתחת. 

איך נוצר חלוק מסתם אבן ואיך מבדילים בין חלוק נחל וחלוק חוף. 

3. מה זה ישפה - ומה יש פה? - קונגלומרט

נתחיל בשאלה השנייה. חלוקי נחל הפזורים בערוצו לפעמים נצמדים ונדבקים זה בזה כדי להוות סלע מסוג חדש -  תלכיד, שב"מדעית" קוראים לו קונגלומרט.התלכיד הוא אוסף מקרי של מה שהיה מצוי בשטח, כשם שאבן חול מורכבת מגרגרי חול שלוכדו יחד. ישפה הוא סוג של אבן צור, שריכוז של ברזל צבע אותה בצבע אדום, כצבעו של בשר לא מבושל. הישפה הוא אחד ממרכיבי החושן, תכשיט שהיו הכוהנים במקדש לובשים על חזיהם, המורכב מתריסר אבני חן, המייצגים את שבטי ישראל. בצילום המצורף תראו אבן כזו, וגם חלוק נחל שכתם הצבע שלו הוא חלוק מישפה, שאוחה יחד עם אבנים אחרות לתלכיד, שהוא בתורו, הוחלק והפך לחלוק נחל - מסובך? די פשוט: התלכיד העתיק הזה - מתצורת סלעים קדומה הנקראת "תצורת עמודי שלמה" (נחשו היכן מוצאים אותה) שהורכב מאבנים שהישפה היה אחד מהם. לימים התפורר ואחד מאבניו הפך לחלוק, שהתגלגל בנחל בן זמננו. וזו התוצאה. (להסבר על החושן ומקומו של הישפה בתוכו, היכנסו לויקיפדיה במילה "ישפה").  


4. אבנים צפות במים 

סקוריה מים המלח

אבנים הם עצמים שמנסים לא להתקל בהם, ולא להיפגע, ולא נותנים בהם מבט שני. אני להיפך - כל אבן יש לה סיפור, וכמה סיפורים כאלה אספתי לביתי. למשל, פעם לפני די הרבה שנים הגעתי לחוף ים המלח, ואבן שחורה משכה את תשומת לבי. הרמתי אותה - היא מזכירה לי בזלת. מה לאבן בזלת בחוף אגם המלח? שקלתי אותה בידי, די כבדה. שוקלת כמה קילוגרמים. רגע, יכול להיות שהיא צפה על המים? לא נראה. נעשה ניסוי. ניסיתי להכנס למים ולבדוק. קר, ינואר. מה עושים? הרמתי אותה והשלכתי למים. צפה. למחרת באתי ומצאתי אותה מתגלגלת על החוף. אספתי אותה ויצאתי לחקור. אכן, אבן בזלת. הכנסתי לקערה מלאת מים: שוקעת. אז נזכרתי שמי ים המלח הם כבדים, בגלל המליחות. קשה לשחות בים המלח, כי צפים מדי. בקיצור, התברר לי שזוהי בזלת נקבובית, העונה לשם הלועזי סקוריה, אין שם עברי. במילון כתוב שזוהי אבן געשית, מלאה נקבוביות, כי התגבשה מהלבה ובועות אוויר לכודות בה. או שזרמה לתוך מים שקיררוה מהר מדי. מהיכן הגיעה לכאן? בחקירתי התברר שבחוף הירדני של ים המלח, במקום הנקרא זרקא מעין, יש מעיינות חמים ועיון במפה הגיאולוגית גילה לי שבעבר כוסה שטח רחב מאד בלבה (כמו בגולן) שהגיעה עד לנחל ואולי אפילו לים. ומשם, בהנתן העובדה שהיא צפה על המים המלוחים, הגיעה עד לחוף המערבי ששם מצאתיה.

ולא רק בים המלח, גם בחוף אילת מצאתי סקוריה, והיא למרבה הפלא, צפה על מי מפרץ אילת, אך במים מתוקים, מהברז, היא שוקעת. והיא, כך אני משער, הגיעה בציפה מדרום ים סוף, חוף ערב, שם היו בעבר הרי געש פעילים.
ואם בזה לא די, הרי בחוף הים התיכון, מוצאים אבן לבנה, מחוספסת שהשם המקובל לה הוא חפף. מקורה, כך כותבים באנציקלופדיה - באי סטרומבולי, מול חופי איטליה, שהוא הר געש שעדיין פה ויורק לבה למים והיא מתגבשת לחפף. בעבר נהגו למכור אותה למגדלי סוסים שהיו מקרצפים את עור הסוס באמצעותה. 



5.  חספסת המדבר 

תארו לעצמכם את שרלוק הולמס הבלש הנודע מלווה בעוזרו, בולשים בעקבות מבריחים במדבר סיני, כשלפתע נעצר הולמס ואומר: ״שים לב ווטסון ידידי, כאן עבר לאחרונה גמל״. ״ איך אתה יודע? ״ שואל החבר. ״אלמנטרי. רואים שהאבן הזאת שהיתה הפוכה מאות שנים זזה לאחרונה וצידה שהיה עליון התהפך״. ״ואללה, פשוט גאוני״ 

קוראים לתופעה זו ״חספסת המדבר״ ואכן, אבן גיר שנשארת חשופה זמן רב במדבר עוברת בלייה איטית, אך עקבית, בעוד שחלקה התחתון המוגן מפגעי האקלים נשאר חלק. בצילומים רואים את שני המופעים וגם מאובנים נדירים - כמה קוצים של קיפודי-ים ששרדו (מסומנים בנקודת צבע שחור), מה שמעיד שהאבן הזאת נוצרה על קרקע הים. 

חספסת המדבר. שימו לב לנקודות השחורות שמצביעות על קוצי קיפודי ים מאובנים - מצליחים לזהות? 

6. סלעים פירוקלסטיים באילת

פצצה געשית

תארו לעצמכם שאתם חיים לפני מליוני שנים, בתקופת הפרקמבריום. כאן, בנחל שלמה וברמת יותם, של ימינו  ניצב לו הר געש, ששרידיו, במה שנקרא כיום "התבור הנוזל" בשפת הגיאולוגים, מהווים זכרון "מאובן". ובכן, כשאתם מטיילים - אז - מתפרץ הר הגעש ומתיז צרורות אבן לשמיים, ואלה חמים ולוהטים נופלים על הקרקע ומתקררים. אבנים אלה, שבספרי אני מכנה "פצצות געשיות" ניכרות בצבע הכתום-ורוד של הסלע החרוך, ו"הפנוכו" שהוא כהה - שזה הסלע המקורי. אפשר למצוא עשרות אבנים כאלה במקום המצוין בספר, יחד עם סלע "פירוקלסטי" שנוצר מהתקשות אבק וגרגרי חול וולקניים, למרגלות הר הגעש. 

התבור הנוזל - גבעה געשית ברמת יותם ממערב לאילת.