מוקדש לזיכרה של נחמה בן אליהו ז"ל, שזה היה שדה מחקרה.
מערכת תולעים פרוקות
מייצגת שלב אבולוציוני מיוחד במינו בעולם החי. ה"תולעים" שקדמו להן היו
בדרך כלל יצורים רכים, שדרך תנועתם - אם נעו בכלל - בהתפתלות והתכווצות, ותנועה
לא-מתואמת של שוטונים או ריסים*. התולעים הפרוקות מבשרות קו התפתחותי של יצורים
בעלי גוף תפוח, המיוצב על ידי “שלד הידרוסטטי” - לחץ פנימי של נוזלי הגוף או
באמצעות שריון קשיח חיצוני, הנעים באמצעות איברי תנועה מובהקים. מבנה גוף התולעים
הפרוקות הנו "מחרוזת" של פרקים כמעט זהים זה לזה, שכל פרק נושא מערכת
שלמה של איברים חיצונים ופנימיים, וחלל משני, הקרוי צֶלום. לעומת זאת המעי,
מערכת הדם ומערכת העצבים - כל אלה משותפים לכל הפרקים ועוברים לאורך כל הגוף,
מהראש ועד לקצה הזנב. התולעים הפרוקות ניכרות בקבוצות-קווצות של זיפי כיטין*
קשיחים אשר במפותחות שבהן נישאים על שתי שורות של "דמויי-רגליים" -
בליטות גוף משוטחות, הדוחפות את הגוף כמשוטים, כשהזיפים בקצותיהן ננעצים בקרקע.
מעבר לדמיון בסיס זה, מערכה רבגונית ורבת-צורות זו מתחלקת לשלוש מחלקות: תולעים רב-זיפיות שהן הרוב, הן במספר המינים והן במגוון הצורות, דל-זיפיות ועלוקות. הקבוצה הראשונה נפוצה מאד בים,
בעוד האחרונות נדירות בו ביותר.
מחלקה זו מונה, במפרץ
אילת בלבד, יותר ממאה מינים, המתחלקים לשתי תת-מחלקות: רב-זיפיות ניידות ורב-זיפיות נייחות.
בכל אחת מהן עשרות משפחות המציגות מגוון מורפולוגי ניכר ומייצגות טווח הסתגלויות
אקולוגיות נרחב. רובן קטנות, מ- 2-1 מ"מ ועד 15 ס"מ, ואינן
ניכרות ביותר בנוף. לעומתן, לכמה מינים הופעה מפוארת, או לחילופין, השפעה ארסית על
יצורים אחרים. לתולעים הרב-זיפיות רבייה זוויגית חיצונית - ביצים ותאי זרע נפרשים
לים ובפגישתם נוצרת פגית גלגילית*, השוחה במים באמצעות זר ריסים בהיקפה.
ממנה מתפתחת התולעת, שבהגיעה זמנה צונחת לקרקע ומתחילה לזחול או להצמיח לה נרתיק.
תיאור מאות המינים המצויים במפרץ אילת נעשה על
חוקרים ישראליים וצרפתיים (Amoureux, Roulier, Fishelson). החוקרת בן-אליהו (Ben-Eliahu, 1977 ועבודות מאוחרות יותר), עסקה בהשוואה שבין פאונות התולעים
הרב-זיפיות בשוניות תולעונים, בים התיכון ובים-סוף.
במשפחת הסלילוניתיים
עשרות מינים, שהצבעונית והנפוצה בהם היא סלילונית ענק (Spirobranchus giganteus). אמנם, היא אין היא גדולה מקודמותיה, קוטרה מגיע ל- 3-2 ס"מ לכל היותר, אך
הנה בלא ספק הגדולה בבני משפחתה (מכאן שמה המדעי - ענקית). בחניניה המסועפים
ערוכים כזר סלילי כפול, שמגוון צבעיו מרשים -
ירוק, כחול, צהוב, כתום ואדום. שלא כנרתיקניות, עשוי נרתיקי הסלילונית
צינור גיר קשיח, המאוחה לרוב אל שלדי אלמוגים חיים. עיניהן, הפזורות על בחניני הסליל,
מפותחות ומגיבות בעירנות לכל שינוי בעוצמות האור. די בצילו של דג חולף או של
שחיין, כדי לגרום לתולעת להתכנס במהירות אל תוך צינורה שקצהו משוך לקוץ מחודד,
ושמכסה רחב, המורכב על חרטומה, נסגר עליה מבחוץ. כך היא מוגנת מפני טורפים הנמשכים
אל נכון לצבעיה המרהיבים. נמצא כי הפגיות שלהן פיתחו יכולת לזהות את סוג האלמוג
הרצוי להן, כיעד להתיישבות. לא אחת גדל האלמוג סביב נרתיקה, שרק פיתחו נשאר חשוף.
מתחת לאבנים ועל אצות
או קונכיות יושבת צמודה סלילונית זעירה (Spirorbis), הניכרת בקונכייה המפותלת
כסליל מושלם קטן מזעיר - 3-2
מילימטר קוטרו. שמו של מין ייחודי, שתואר לראשונה באילת
הוא (כצפוי) סלילונית אילתית (Filogranella elatensis) (Ben-Eliahu
& Dafni, 1979). ייחודה בהיותה מושבתית, שמיקשת הצינורות הצפופה - כל צינור הוא
בקוטר של 3-2 מילימטרים
- מתלכדת לכדי ביוהרם* (שונית-זוטא) המתרומם לגובה עשרות ס"מ מהקרקע. כל
תולעת נושאת זר בחנינים שצבעו ורדרד עד אדום לוהט והמושבה כולה, המתפתחת בכוכי
השונית, הנה כלילת-יופי ונדירה. למרבה הצער הזדהם האתר בו נתגלו התולעים הנדירות
ורק הצילומים המובאים כאן נותרו להעיד על היותם.
ציטוט מתוך הספר: "דפני, י.(2000) מפרץ אילת מים סוף ועד סופו "
 |
| סלילונית זעירה |
 |
| סלילונית - אחד מכמה מינים המצויים באילת |
 |
| גם זו סלילונית מושבתית (על מחיצה בריף הדולפינים) |
 |
| סלילונית אילתית (צילם: מ. לוין) |
 |
| צילום ראשון של מושבת סלילוניות (צילם אנג'לו קולורני) |
 |
| שונית זוטא של סלילונית אילתית - גובה כמטר אחד (צילם: מ. לוין) |
 |
| שונית זוטא של סלילונית אילתית (צילם: מ. לוין) |
סלילונית אילתית - צילום מהאיים הפיליפינים
צילום ....
תגובות
הוסף רשומת תגובה