תגובה לכתבה על "הביקורת על העיר רק גורמת נזק"
תגובה לכתבה בידיעות אילת 12.8.2016
איך אפשר לבקר עיר שכולה כלילת יופי, שים כחול והרים אדומים עוטרים אותה מסביב ?
אני מוכרח להודות ולהתוודות שהרבה פעמים בא לי לבקר את העיר, אבל לא את העיר אלא את פרנסיה, שכל הזמן עסוקים בחיפוש אחרי אטרקציות וגימיקים כדי למשוך את התייר והמבקר אלא שאיך שהוא כל אטרקציה, שנבנית בעמל רב ובמימון כבד, הופכת מהר לנושא לביקורת. הגעתי למסקנה שהבעיה היא שאחרי שהשקיעו 100% על האטרקציה, לא נשאר כסף או זמן או חשק למחשבה שאטרקציה צריך לתחזק. זה לא יודעים אצלנו לעשות.
רוצים דוגמאות?
כל עירייה של עיר המעריכה את הניקיון והיופי של רחובותיה, דואגת לכך שהדיירים ובעלי הנכס בחזיתות הבתים והחנויות ישמרו על הניקיון, ויותר ממה שהיא דואגת דואג האזרח שישלם קנס כבד. אצלנו האכיפה של תקנות ניקיון לא קיימת ואם אז היא לא יעילה. לא שמעתי על חנווני שרישיונו נשלל בשל ערימות הארגזים והגרוטאות שבחזית חנותו. גם התחזוקה של בנייני משרדים והחניונים שבמרתפיהם היא חרפה. אין הסדרת פינוי גזם וריהוט בימים קבועים. אילו היו הבתים והחנויות בעיר מטופלים כיאות הייתי ממליץ על סיורים בעיר, והייתה תכנית כזאת, משהו כמו מסלולי ה"תפוז" ודומיו. לא נראה לי שעל אף שביעות הרצון של פרנסי העיר מ"אילת עיר יפה" חבל"ז.
מדי פעם אנו שומעים על רעיון חדש, שהוא בעצם רעיון ישן שעשו לו מיתוג, והוסיפו לו גימיק. וכזה הוא הטיילת התת-ימית. מה כבר לא עשו אצלנו תת-ימי? תערוכת צלומים תת-ימית, קונצרט תת-ימי שבו רפי נלסון הביא עשרות סלבים להשקעת גרוטאה של פסנתר בין השוניות, והותיר אחריו גרוטאה מתפרקת שאף אחד מטעמו לא דאג לסלק. הצעתי בזמנו גן פסלים תת-ימי, רעיון שיושם בכמה מקומות בעולם, שם הציבו פסלים בעלי ערך אמנותי (ומחומרים עמידי מים) שהוצבו כדי להוות אתר מוקפד. אצלנו אפשר להוסיף להם נופך ביולוגי בצורת אלמוגים שאמורים להוות "מיני שונית". אז השליכו לים גרוטאות של מכוניות, מכבש דרכים ועוד עצמים שמי שרצה להיפטר מהם על ידי הכנסתם לים והצמדת השם שונית מלאכותית. הוכנסו לים גם כלובים ומתקנים שאמורים להוות שונית מלאכותית, אך מכל אלה לא שרדו אלא עוד גרוטאות בים. גם חוף קצא"א שיצא לי לצלול בו, שכולם חושבים שהוא מושלם, מלא גרוטאות ופסולת רב שנתית.
אני בעוונותי הרבים ביולוג, זואולוג עם התמחות של חצי מאה בחי של ים אילת. באתי לשמור על שמורת האלמוגים, בזמן שהממסד האילתי עודד שליית אלמוגים כאמצעי פרנסה וסחורה למבקרי העיר, התאהבתי בים וביצוריו, למדתי אותו וחקרתי את נושא הזיהום שהוא הסכנה העיקרית המאיימת עליו. אלה שלגלגו עלי וכינו את הרעיונות הללו הזויים כבר לא כאן. כבר יודעים שמה שהים נותן לעיר זה יותר ממים וצבע כחול. על החשיבות המדעית, והטבעית של הים אין חולק, אך הים שלנו הוא מקדש לעולם טבע שהמגוון בו עצום והמעט שבו מעיד על חשיבותו.
מדברים על טיילת תת-ימית, מהי? איך יטיילו בה? יעשו מדרכת בטון במים לאורך החוף ויטיילו בה עוטים חליפות צלילה? איך נפתח תשתית כזאת בלי להרוס את הטבע הקיים? מה ילמדו המבקרים מהטיול התת-ימי?
עשר שנים, מדי בוקר הייתי מגיע לחוף "קיסוסקי" המוזנח, ושוחה, משנרקל ומצלם מתחת לפני הים, אלפי תמונות נוף ששכנעו אותי שהמקום הוא שכיית טבע נדירה. ניסיתי לשכנע את העיריה לקבע את המקום כשמורת טבע לימודית אום-רשרש, "השונית הצפונית בעולם", ולצרפו לאתר ההיסטורי. ראשית ענו לי שהחוף אינו ברשות העירייה, וגם רשות הטבע ניערה ממנו את חוצנה. רצה הגורל שתקנות חדשות יותר קבעו החופים הגובלים בעיר הם בתחום שיפוטה של העיר. אבל אז גיליתי שהמותג "שמורה" הוא סדין אדום עבור העיריה, החוששת מהעברת השטח לרשות. אז מה דעתכם על פארק אום-רשרש? או על טיילת אום רשרש, שתסומן עם תחנות לשנירקול בתוך הים בין השוניות, שגבולותיה הם פינת החוף שליד חוף ציון, ועד לגדר של חיל הים בחזית מלון Usuit שיש בו גם אתר חוף כרית שמשמש כבר היום כאתר לימודי?
תקצר היריעה מרעיונות שאפשר לעשות במסגרת שיפור התחזוקה של אטרקציות קיימות, אבל קטונתי מכדי שיתייעצו עמי. אני סתם משלם מסים ולא פקיד או נבחר, שאצלם כידוע נמצאת כל החכמה, ואת הכשלונות הם מוכנים לחלוק עימנו.
איך אפשר לבקר עיר שכולה כלילת יופי, שים כחול והרים אדומים עוטרים אותה מסביב ?
אני מוכרח להודות ולהתוודות שהרבה פעמים בא לי לבקר את העיר, אבל לא את העיר אלא את פרנסיה, שכל הזמן עסוקים בחיפוש אחרי אטרקציות וגימיקים כדי למשוך את התייר והמבקר אלא שאיך שהוא כל אטרקציה, שנבנית בעמל רב ובמימון כבד, הופכת מהר לנושא לביקורת. הגעתי למסקנה שהבעיה היא שאחרי שהשקיעו 100% על האטרקציה, לא נשאר כסף או זמן או חשק למחשבה שאטרקציה צריך לתחזק. זה לא יודעים אצלנו לעשות.
רוצים דוגמאות?
כל עירייה של עיר המעריכה את הניקיון והיופי של רחובותיה, דואגת לכך שהדיירים ובעלי הנכס בחזיתות הבתים והחנויות ישמרו על הניקיון, ויותר ממה שהיא דואגת דואג האזרח שישלם קנס כבד. אצלנו האכיפה של תקנות ניקיון לא קיימת ואם אז היא לא יעילה. לא שמעתי על חנווני שרישיונו נשלל בשל ערימות הארגזים והגרוטאות שבחזית חנותו. גם התחזוקה של בנייני משרדים והחניונים שבמרתפיהם היא חרפה. אין הסדרת פינוי גזם וריהוט בימים קבועים. אילו היו הבתים והחנויות בעיר מטופלים כיאות הייתי ממליץ על סיורים בעיר, והייתה תכנית כזאת, משהו כמו מסלולי ה"תפוז" ודומיו. לא נראה לי שעל אף שביעות הרצון של פרנסי העיר מ"אילת עיר יפה" חבל"ז.
מדי פעם אנו שומעים על רעיון חדש, שהוא בעצם רעיון ישן שעשו לו מיתוג, והוסיפו לו גימיק. וכזה הוא הטיילת התת-ימית. מה כבר לא עשו אצלנו תת-ימי? תערוכת צלומים תת-ימית, קונצרט תת-ימי שבו רפי נלסון הביא עשרות סלבים להשקעת גרוטאה של פסנתר בין השוניות, והותיר אחריו גרוטאה מתפרקת שאף אחד מטעמו לא דאג לסלק. הצעתי בזמנו גן פסלים תת-ימי, רעיון שיושם בכמה מקומות בעולם, שם הציבו פסלים בעלי ערך אמנותי (ומחומרים עמידי מים) שהוצבו כדי להוות אתר מוקפד. אצלנו אפשר להוסיף להם נופך ביולוגי בצורת אלמוגים שאמורים להוות "מיני שונית". אז השליכו לים גרוטאות של מכוניות, מכבש דרכים ועוד עצמים שמי שרצה להיפטר מהם על ידי הכנסתם לים והצמדת השם שונית מלאכותית. הוכנסו לים גם כלובים ומתקנים שאמורים להוות שונית מלאכותית, אך מכל אלה לא שרדו אלא עוד גרוטאות בים. גם חוף קצא"א שיצא לי לצלול בו, שכולם חושבים שהוא מושלם, מלא גרוטאות ופסולת רב שנתית.
אני בעוונותי הרבים ביולוג, זואולוג עם התמחות של חצי מאה בחי של ים אילת. באתי לשמור על שמורת האלמוגים, בזמן שהממסד האילתי עודד שליית אלמוגים כאמצעי פרנסה וסחורה למבקרי העיר, התאהבתי בים וביצוריו, למדתי אותו וחקרתי את נושא הזיהום שהוא הסכנה העיקרית המאיימת עליו. אלה שלגלגו עלי וכינו את הרעיונות הללו הזויים כבר לא כאן. כבר יודעים שמה שהים נותן לעיר זה יותר ממים וצבע כחול. על החשיבות המדעית, והטבעית של הים אין חולק, אך הים שלנו הוא מקדש לעולם טבע שהמגוון בו עצום והמעט שבו מעיד על חשיבותו.
מדברים על טיילת תת-ימית, מהי? איך יטיילו בה? יעשו מדרכת בטון במים לאורך החוף ויטיילו בה עוטים חליפות צלילה? איך נפתח תשתית כזאת בלי להרוס את הטבע הקיים? מה ילמדו המבקרים מהטיול התת-ימי?
עשר שנים, מדי בוקר הייתי מגיע לחוף "קיסוסקי" המוזנח, ושוחה, משנרקל ומצלם מתחת לפני הים, אלפי תמונות נוף ששכנעו אותי שהמקום הוא שכיית טבע נדירה. ניסיתי לשכנע את העיריה לקבע את המקום כשמורת טבע לימודית אום-רשרש, "השונית הצפונית בעולם", ולצרפו לאתר ההיסטורי. ראשית ענו לי שהחוף אינו ברשות העירייה, וגם רשות הטבע ניערה ממנו את חוצנה. רצה הגורל שתקנות חדשות יותר קבעו החופים הגובלים בעיר הם בתחום שיפוטה של העיר. אבל אז גיליתי שהמותג "שמורה" הוא סדין אדום עבור העיריה, החוששת מהעברת השטח לרשות. אז מה דעתכם על פארק אום-רשרש? או על טיילת אום רשרש, שתסומן עם תחנות לשנירקול בתוך הים בין השוניות, שגבולותיה הם פינת החוף שליד חוף ציון, ועד לגדר של חיל הים בחזית מלון Usuit שיש בו גם אתר חוף כרית שמשמש כבר היום כאתר לימודי?
תקצר היריעה מרעיונות שאפשר לעשות במסגרת שיפור התחזוקה של אטרקציות קיימות, אבל קטונתי מכדי שיתייעצו עמי. אני סתם משלם מסים ולא פקיד או נבחר, שאצלם כידוע נמצאת כל החכמה, ואת הכשלונות הם מוכנים לחלוק עימנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה