כך שמרנו על האלמוגים...וגם הבאנו בנות לאילת.
עשיתי סדר בתמונות ישנות ומצאתי את התמונות המצ'וקמקות של הביקור הראשון באילת, ב- 1955. הצילום הקבוצתי על "כביש" אילת טאבה עם הטרמפ, שבו הגענו - "טיטניק" קראו למשאיות הכבדות שהיו מורידות אספקה לאילת" ואת צילום הזריחה על חוף אילת. למראה הנוף היבש נזכרתי בשיר "לא היה שם כלום, היו רק מים והיום שם יש חשמל", ים נקי ובניין בהקמה - מלון "אילת" על החוף, שעל גגו טיפסתי כדי לראות מקרוב את הזריחה.
היה לזה המשך: אחרי כמעט 10 שנים של חברות בקיבוץ השומר הצעיר, יצאתי לעולם האמיתי וחברתי לקומץ של מתנדבים-עובדים בחברה להגנת הטבע, עמותה ציבורית שמרבית חבריה היו אז סטודנטים ומוריהם, וסתם חובבי טבע. לאילת הגעתי באוקטובר 1960 כמדריך בחברה זו, שאחת המשימות הראשונות שיזמה הייתה הצלת האלמוגים באילת שסבלו מעקירה ושלייה מסיבית. נשלחתי לאילת להגן על קטע חוף המרוחק מעט מאילת, שהחברה להגנת הטבע ב"חוצפתה" סימנה - עוד באמצע שנות החמישים, והחליטה לשמר את החי התת-ימי שבו, ולשמש כשמורת טבע תת-ימית. לימים, כשחקרתי את הנושא התברר לי שהייתה זו שמורת הטבע התת-ימית הראשונה בעולם. מאות שמורות תת-ימיות של אלמוגים וטבע תת-ימי אחר – מקטנטנות, כזו של אילת ועד לשונית הגדולה של אוסטרליה, כולן אותרו ונקבעו ככאלה אחרי מועד זה (הכרזתה של שמורת אילת התעכבה עשור שנים עד שהכריזה הכנסת על כינונה של הרשות הממלכתית, הנקראת כיום רשות הטבע והגנים, שמשימתה העיקרית היא יעוד והכרזת שמורות טבע וגנים לאומיים.).
על הנאיביות שאפיינה את יוזמי השמורה, אפשר לספר בדיחות לרוב. כמי שהתחייב ליידע את ציבור המבקרים ו"לחנך" לשמירתו, העדר תיחום - בצורת גדר ושילוט בגישה לחוף ולים - הטרידו אותי מאד. אך בקשותיי לתחום את השמורה בגדר נדחו על ידי חבריי לעמותה שסברו שטבע "לא יכול להתקיים בתוך שטח מגודר". פשרה הושגה לבסוף כשקק"ל תרמה מאות עמודי עץ, לתיחום החוף כנגד מכוניות ושלטי עץ, שבדיעבד השתמשו בהם "מנגליסטים" להזין את המדורות.
מהעדר חוק ומנגנון אכיפה לאיסור שליית אלמוגים ורכיכות מהים, הצטמצם תפקידי בתחילה בצבירת ידע, בהדרכה והסברה, ואילו על אכיפת איסורים הס מלהזכיר, ואז... "המוח היהודי" חשב על פטנט: כמה מדענים מכוחותינו נטלו יוזמה וקיבלו חוות דעת מחוקרים, על פיה ניתן להכריז על אלמוגים ויצורי-ים אחרים כדגים, ואז יחולו עליהם חוקי הציד והדיג המסחרי שנשארו בתוקף מאז המנדט הבריטי וייאכפו על ידי משרד החקלאות. אם ייחשבו אלמוגים ורכיכות כדגים, יידרשו שולי אלמוגים ואוספי קונכיות של רכיכות להיות דייגים רשמית, לקבל רישיון דיג, לדווח למשרד זה, ולהיענש כשיפרו את החוק. לצורך האכיפה מוניתי לשמש פקח דיג, מה שדרש ממני להיות כפוף למשרד הממשלתי ולשר החקלאות, ולמלא חובות פורמאליים שונים, אך מה לא עושים כדי להציל את האלמוגים שנותרו בחופנו?
הנשק העיקרי ששימש אותי למטרה זו היה שנורקל קצרצר, שבאמצעותו יכולתי להגיע בהפתעה לקרבת שחיינים שעסקו בפעילות חשודה ולתפוס עבריינים. לאלה הוגשו דוחות כשנציג מש' החקלאות ביצע את הליכי התביעה והגשה לבית הדין.
בתקופה זו שיתפו בתי ספר באזור המרכז פעולה עם החברה להגנת הטבע ושלחו מדי סוף שבוע תלמידים מכיתות הגבוהות להשתלב בפיקוח. חברת "אגד" תרמה את הכרטיס וארגון אכסניות הנוער את הלינה. באחת השבתות פיקחתי בחוף השמורה, ביחד עם תלמידה כזו, ועצרתי בחור שרכב על קטנוע. הכרתי את אביו המזדקן כסוחר אלמוגים לעת מצוא, אך לא ידעתי מהיכן הגיעה הסחורה. כששוחחנו, לא יכולתי שלא להריח את הסירחון החריף המלווה אלמוגים שנישלו מהים, שנדף מתא המטען באופנועו. הוא כמובן הכחיש שעקר אותם, טען שמצאם על החוף. הוגשה תביעה לבית המשפט באילת, והתלמידה, מבי"ס תיכון בעמק חפר, נרשמה כעדה מטעם התביעה. הנאשם מצדו שכר את שירותיו של עורך הדין דויד (זהו היה שם משפחתו), יהודי ממוצא הודי שבאי החוף הכירוהו מהפוזות שהפגין בחוף, עמידה על הראש דקות ארוכות תוך מלמול פסוקים מהתנ"ך, והתנהגות מינית בוטה כלפי תיירות אירופיות, אותן שידל להתארח בביתו. הוא התפאר בקריירה מפוארת באנגליה, שם תבע בין היתר את בית המלוכה בנושאים מדיניים שברומו של עולם. משמיציו מבית התמקדו בעיקר בהוצאת ילדיו מחזקתו בגין הזנחה והתעללות. בנושא התביעה נקט עו"ד דויד עמדה תוקפנית: הוא פנה במכתב לשר החקלאות דאז משה דיין (בטרם הפך לגיבור מלחמת ששת הימים), בו קבל על כי... "במשרדך באילת יושבים שני נאצים המתעללים באנשים תמימים ומעלילים עליהם עלילות שווא". לאחר בירור קובלנתו זו החל הדיון בעניינו של הנתבע והתקיימו מספר ישיבות, כשהתלמידה הנ"ל משמשת עדה מטעם התביעה. כשחקרתי מדוע מתארך המשפט למעלה משנה, כשלכל דיון מוזמנת גם העדה, התברר שהסיבה היא בנאלית: - פקיד בית המשפט התאהב בעדה ועשה כל שביכולתו לדחות את סיום המשפט עד שתגיע הנערה לפרקה ויוכל להציע לה נישואים. וכך אכן קרה: כשתם המשפט לבסוף בהרשעתו של הנאשם, נישאו פקיד בית המשפט ועדת התביעה, ועד עצם היום הזה מהווים עדת התביעה וצאצאיה אחת המשפחות הוותיקות בעיר.
היה לזה המשך: אחרי כמעט 10 שנים של חברות בקיבוץ השומר הצעיר, יצאתי לעולם האמיתי וחברתי לקומץ של מתנדבים-עובדים בחברה להגנת הטבע, עמותה ציבורית שמרבית חבריה היו אז סטודנטים ומוריהם, וסתם חובבי טבע. לאילת הגעתי באוקטובר 1960 כמדריך בחברה זו, שאחת המשימות הראשונות שיזמה הייתה הצלת האלמוגים באילת שסבלו מעקירה ושלייה מסיבית. נשלחתי לאילת להגן על קטע חוף המרוחק מעט מאילת, שהחברה להגנת הטבע ב"חוצפתה" סימנה - עוד באמצע שנות החמישים, והחליטה לשמר את החי התת-ימי שבו, ולשמש כשמורת טבע תת-ימית. לימים, כשחקרתי את הנושא התברר לי שהייתה זו שמורת הטבע התת-ימית הראשונה בעולם. מאות שמורות תת-ימיות של אלמוגים וטבע תת-ימי אחר – מקטנטנות, כזו של אילת ועד לשונית הגדולה של אוסטרליה, כולן אותרו ונקבעו ככאלה אחרי מועד זה (הכרזתה של שמורת אילת התעכבה עשור שנים עד שהכריזה הכנסת על כינונה של הרשות הממלכתית, הנקראת כיום רשות הטבע והגנים, שמשימתה העיקרית היא יעוד והכרזת שמורות טבע וגנים לאומיים.).
על הנאיביות שאפיינה את יוזמי השמורה, אפשר לספר בדיחות לרוב. כמי שהתחייב ליידע את ציבור המבקרים ו"לחנך" לשמירתו, העדר תיחום - בצורת גדר ושילוט בגישה לחוף ולים - הטרידו אותי מאד. אך בקשותיי לתחום את השמורה בגדר נדחו על ידי חבריי לעמותה שסברו שטבע "לא יכול להתקיים בתוך שטח מגודר". פשרה הושגה לבסוף כשקק"ל תרמה מאות עמודי עץ, לתיחום החוף כנגד מכוניות ושלטי עץ, שבדיעבד השתמשו בהם "מנגליסטים" להזין את המדורות.
 |
| שמורת האלמוגים באמצע שנות הששים למאה העשרים |
מהעדר חוק ומנגנון אכיפה לאיסור שליית אלמוגים ורכיכות מהים, הצטמצם תפקידי בתחילה בצבירת ידע, בהדרכה והסברה, ואילו על אכיפת איסורים הס מלהזכיר, ואז... "המוח היהודי" חשב על פטנט: כמה מדענים מכוחותינו נטלו יוזמה וקיבלו חוות דעת מחוקרים, על פיה ניתן להכריז על אלמוגים ויצורי-ים אחרים כדגים, ואז יחולו עליהם חוקי הציד והדיג המסחרי שנשארו בתוקף מאז המנדט הבריטי וייאכפו על ידי משרד החקלאות. אם ייחשבו אלמוגים ורכיכות כדגים, יידרשו שולי אלמוגים ואוספי קונכיות של רכיכות להיות דייגים רשמית, לקבל רישיון דיג, לדווח למשרד זה, ולהיענש כשיפרו את החוק. לצורך האכיפה מוניתי לשמש פקח דיג, מה שדרש ממני להיות כפוף למשרד הממשלתי ולשר החקלאות, ולמלא חובות פורמאליים שונים, אך מה לא עושים כדי להציל את האלמוגים שנותרו בחופנו?
הנשק העיקרי ששימש אותי למטרה זו היה שנורקל קצרצר, שבאמצעותו יכולתי להגיע בהפתעה לקרבת שחיינים שעסקו בפעילות חשודה ולתפוס עבריינים. לאלה הוגשו דוחות כשנציג מש' החקלאות ביצע את הליכי התביעה והגשה לבית הדין.
בתקופה זו שיתפו בתי ספר באזור המרכז פעולה עם החברה להגנת הטבע ושלחו מדי סוף שבוע תלמידים מכיתות הגבוהות להשתלב בפיקוח. חברת "אגד" תרמה את הכרטיס וארגון אכסניות הנוער את הלינה. באחת השבתות פיקחתי בחוף השמורה, ביחד עם תלמידה כזו, ועצרתי בחור שרכב על קטנוע. הכרתי את אביו המזדקן כסוחר אלמוגים לעת מצוא, אך לא ידעתי מהיכן הגיעה הסחורה. כששוחחנו, לא יכולתי שלא להריח את הסירחון החריף המלווה אלמוגים שנישלו מהים, שנדף מתא המטען באופנועו. הוא כמובן הכחיש שעקר אותם, טען שמצאם על החוף. הוגשה תביעה לבית המשפט באילת, והתלמידה, מבי"ס תיכון בעמק חפר, נרשמה כעדה מטעם התביעה. הנאשם מצדו שכר את שירותיו של עורך הדין דויד (זהו היה שם משפחתו), יהודי ממוצא הודי שבאי החוף הכירוהו מהפוזות שהפגין בחוף, עמידה על הראש דקות ארוכות תוך מלמול פסוקים מהתנ"ך, והתנהגות מינית בוטה כלפי תיירות אירופיות, אותן שידל להתארח בביתו. הוא התפאר בקריירה מפוארת באנגליה, שם תבע בין היתר את בית המלוכה בנושאים מדיניים שברומו של עולם. משמיציו מבית התמקדו בעיקר בהוצאת ילדיו מחזקתו בגין הזנחה והתעללות. בנושא התביעה נקט עו"ד דויד עמדה תוקפנית: הוא פנה במכתב לשר החקלאות דאז משה דיין (בטרם הפך לגיבור מלחמת ששת הימים), בו קבל על כי... "במשרדך באילת יושבים שני נאצים המתעללים באנשים תמימים ומעלילים עליהם עלילות שווא". לאחר בירור קובלנתו זו החל הדיון בעניינו של הנתבע והתקיימו מספר ישיבות, כשהתלמידה הנ"ל משמשת עדה מטעם התביעה. כשחקרתי מדוע מתארך המשפט למעלה משנה, כשלכל דיון מוזמנת גם העדה, התברר שהסיבה היא בנאלית: - פקיד בית המשפט התאהב בעדה ועשה כל שביכולתו לדחות את סיום המשפט עד שתגיע הנערה לפרקה ויוכל להציע לה נישואים. וכך אכן קרה: כשתם המשפט לבסוף בהרשעתו של הנאשם, נישאו פקיד בית המשפט ועדת התביעה, ועד עצם היום הזה מהווים עדת התביעה וצאצאיה אחת המשפחות הוותיקות בעיר.
 |
| בהדרכה בשנות הששים בחוף הצפוני |
תגובות
הוסף רשומת תגובה