זכרונות מימים עברו ומה שרלוונטי

צפו בבקשה בהרצאה זו, של מדענית אלמוגים המספרת על הדרדרות שוניות האלמוגים באזור הטרופי וזכרו את הכתוב :    ״אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר״. הנמשל הוא השונית הקטנה שלנו, ששינויי האקלים פחות מאיימים עליה, אך גורלה נתון בידינו. שתפו את הסרט הזה ואת לקחיו קחו עימכם הביתה ואל ה״מטבחונים״ שם נקבעות החלטות וגורלות הרות אסון לסביבה שלנו. עשו זאת לטובת בניכם ונכדיכם. Transcript of "Why I still have hope for coral reefs" TED Talk Subtitles and Transcript: Corals in the Pacific Ocean have been dying at an alarming rate, particularly from bleaching brought on by increased water temperatures. But it's not too late to act, says TED Fellow Kristen Marhaver. She points to the… TED.COM קנחו בסרטון יפהפה שהעלתה גולשת בשם עדה רימון המתאר את אותו דבר בצבעים מרהיבים https://youtu.be/b6fHA9R2cKI

את בלוטי הים השולטים בחוף הכרית הסלעי, רוב המתעניינים כבר מכירים. פחות יודעים שהם סרטנים שהאבולוציה גרמה להם לאבד את הראש, להידבק לסלע ובעת הגאות לנפנף במים עם רגליים שהפכו לנוצות, כדי לשלות מהזרם פלנקטון. עוד פחות יודעים שלצד הבלוטן הענק Tetraclita ישנם גם גם מין קטן יותר - בלוטית זעירה Tetrachthamalus שהם מין אחר, בן-דודה של הבלוטית הים-תיכונית. אך כשרציתי להראות אותם לתלמידה שהתעניינה, באזור אום רשרש, לא הצלחתי למצוא אותם כלל - פשוט נעלמו - נטרפו אולי. והנה, היום בחוף הנסיכה שם מזדקרים כ מה סלעים מחוץ למים, בעת השפל, ראיתי אותם במאות ואלפים שנחתו מהפלנקטון - כי כמו יצורי ים אחרים, באחד הלילות האחרונים - הם מתחילים כפגיות המרחפות במים עד להגיען לגיל התיישבות. לטובת מי שהסקרנות עוד לא עזבה אותו והים על נפלאותיו מעניין אותם, אביא כמה צילומים: הביולוגיה שלהם מאד מעניינת. מעניין גם שצ'ארלס דרווין אבי רעיון האבולוציה, בעת "תקופת ההמתנה" שקדמה לפרסום ספרו "מוצא המינים" עסק כעשור שנים בחקר בלוטי הים וקרוביהם, והוכיח כיצד הם מקבלים את עיצובם הסופי. אגב, החוליה המקש...

בימים אלה חוגגים ביולוגים ושומרי סביבה עשור להטבעת  "שונית תמר" . על משטח חול בעומק 10 מ' בחוף האלמוג באילת, הוצב על ידי יוזמיה, הביולוג פרופ' נדב ששר, וגיא איילון, מנהל מחוז אילת ברשות הטבע באותה עת, שהגה וניצח על המלאכה, המתקן שכינו אותה  "שונית מלאכותית".  בימים אלה - אוגוסט 2017 חזרתי לשם ואת רשמיי ומה שלמדתי מהיזמים אני מביא כאן. "שוניות מלאכותית" מסוגים שונים פותחו על ידי ביולוגים ורשויות לפיקוח על הדיג. במקומות שונים בעולם שימשו שוניות אלה גם כמיצגי אמנות - כמו פסל ישו שהוטבע בים בדרום ארה"ב, שהפך להיות מוקד "עליה לרגל" לצוללים מכל העולם. כשהחלו להתגלות נזקי זיהומים בחוף אילת, העליתי רעיון כיצד ניתן בתנאים המיוחדים של מפרץ אילת ליצור שוניות כאלה, שימלאו צורך חיוני לענף הצלילה בגבולות מדינת ישראל בים סוף, שכל אורכם  15 ק"מ. באותם ימים הוזמנו לאילת אמני פיסול שיצרו פסלי אבן, שלאחר מכן פוזרו בכיכרות העיר. הצעתי לקיים פרויקט דומה גם באילת, אלא שאת הפסלים נציב על קרקע הים כדי להעשיר את המצע הטבעי. ההתייחסות להצעה זו לא הייתה...

כ שיסדנו את הדף הזה, לקדם את ספרי הוצאת "יעלה" הבטחנו לספר על מה שיצא מתחת למכבש הדפוס. אנו מקווים שתעריכו גם את הספרים הדיגיטליים שהקישור אליהם זמין לכל בדף השער של מדריכי הים של יעקב דפני שאין צורך לשלם עליהם, והם יותר נותנים מאשר הם לוקחים מכם. כתובותיהם בקישור הבא, שעל דף השער של "אתרי דפני" שהוא הנפתח כשלוחצים על הקישור קישורים בדף השער של "אתרי דפני" -  כולל ספרים דיגיטליים - אלקטרוניים כשהגעתי לאילת בפעם הראשונה לא ראיתי כמעט אנשים שוחים בים. כבר בכניסה הראשונה חוויתי דקירות ומשהו שחור שננעץ ברגלי. זהו האירוע שחשף אותי לקיפודי הים בפעם הראשונה . פחדתי, כמו כולנו, מהכרישים. אבל כמו שכבר כתבתי בהזדמנויות אחרות. לא ראיתי כריש במים עד לשנת 1966 שאז נתקלתי בהם בטאבה המצרית (סיפרתי על כך בפוסט "מדוע אין כרישים בשונית האילתית" - בהכנה). אל קיפודי הים חזרתי כשחיפשתי נושא לדוקטורט, ועיוותים קשים בשל זיהום ים גילו לי את קיפוד הים קטיפן קצר קוצים. כשסיימתי את העבודה הייתי מאוהב בחיה מוזרה זו, שאין לה ראש ועיניים, אך היא מבדילה בעורה הח...

פעמים רבות אני שואל את עצמי למי אני עמל? מה התכל'ס של מה שאני כותב, מפרסם ומרצה לכל מי שמוכן להטות אוזן? תשובה "מוכנה" לי בחצי לצון היא שאני עמל "למען השם", כמובן לא במובן שמקובל אצל המגזר הקדוש שלנו, אלא פשוט... אני מאמין שהכרת הטבע שלרוב מסתיימת בדיקלום השם - שם מדעי, שם עממי, שם בסלנג ולא פחות חשוב - שם עברי - הוא אקורד פותח את המוח וקושר מידע שלפעמים הוא בגדר של טריביה, אך לא אחת ידיעת השם פותחת בפנינו עולם שלם של מידע מועיל ובעל משמעויות רבות. ת צפיות ולמידה של עשרות שנותיי הניבו ידע וזכרונות של מפגשים וחוויות שגלומות בשמם של מושאי המפגשים הללו. אחת ה"יצירות" שיצרתי ואני גאה "לפרסמה" מדי פעם הוא "מדריכי הים של ד"ר דפני" והם נועדו להוות (א) תיעוד של כאלפיים יצורים, בעלי חיים וצמחים שחיים, או מזדמנים בחופי מפרץ אילת בצורה של מאגר מידע; (ב) לעזור לעצמי ולזולתי להכיר ולזכור את שמותיהם - המדעיים, העממיים, ולא פחות חשוב העבריים (מכאן הביטוי "למען השם"); (ג) להגביר מודעות לנופי הים שלנו, ולשמירתם, ו- ...

פסולת מתכתית אשפה שאינה מתכלה בהמשך לפוסט שהעליתי בפייסבוק, בדבר מצבורי הפסולת המתכתית בחוף חברת החשמל וקצא״א, עלתה במוחי הצעה מעשית. התפזורת של שרשראות, טבעות ורשתות במקום ההוא מהווה בלי ספק מיצג אופייני של מה שצפוי לחופים שלנו בעוד דור ואף פחות מזה, בבחינת "אבן שהשליך טיפש לבאר, אלף חכמים לא יצליחו לעלותה". כמה מגיבים כבר אמרו לי שהכי נכון להשאיר את הגרוטאות בים, כדי לא לפגוע באלמוגים הלא-רבים שמצאו להם מנוחה ונחלה על המצע הלא מקסים הזה. גופים שלהם ציוד טכנולוגי, כמו התחנה למניעת זיהום, קצא״א, חיל הים שאחראי לכל המטרד הז ה ויזמים אחרים יעלו מן המים מתכת נטו למיחזור, ומה שלא ניתן למחזר וחבל להשחית לרכז למעין "שונית מלאכותית" שתשמש מצד אחד מצע ומסתור לבע"ח ימיים, ומאידך, בקצת תכנון והשראה, מיצג להמחשת הסכנה בזיהום הסביבה. אפשר להצמיד אותו לשני העמודים שנותרו מפרויקט שלא צלח ונשארו למעצבה בולטים מן הים מול החוף של חברת חשמל. רשות הטבע וארגונים ירוקים כמו פורום וארגוני הצוללים, בברכת ובעזרת הרשות המקומית, שאיני בדיוק חביב עליה, בשל הביקורת שא...

על רקע של הפאשלות של דואר ישראל בהווה, יהיה אולי עניין בסיפור הבא: היו ימים ששרותי דואר ישראל היו אמינים, והיחידים שאפשר היה לסמוך עליהם,אך לא כולם חשבו כך, ותיחמנו פתרונות יצירתיים.  בשנות השבעים ואני אז מדריך בכיר בביה״ס שדה באילת, החליטו מנהלי החברה שצריך לצמצם בהוצאות, ומכיוון שבאותם ימים היה יורד מדי שבוע טיול רכוב לסיני אפשר לשלוח אתו את ה״דואר הדיפלומטי״ לבתי הספר שדה של אילת וסיני . באותם ימים היה לי עניין מנהלי לסדר עם ההנהלה, שלחתי מכתב בדואר "הצבי" למשרדי החברה, וציפיתי לתשובה. אחרי שזו בוששה מאד להגיע צלצלתי לשם ונאמר לי ש-״המכתב בדרך״, בטיול הבא מתל אביב. וכמו שלפעמים קורה, המכתב פשוט לא הגיע. אחרי חודש ויותר, חוזר טיול מסיני ו שוקה רווק , עמיתי וחברי נכנס למשרד בית הספר שדה וחיוך רחב על פניו, ומגיש לי מעטפה קמוטה ובה המכתב הנכסף. ״לא תאמין, אבל באחת ההפסקות בטיול נכנסתי לערוץ קטן לדאוג לצרכיי, ונזדמנה לי פיסת  'ניר לנגב׳ (זה היה אז הכינוי לנייר טואלט) ורגע לפני שעשיתי בה שימוש ראיתי את שמך כתוב עליה, ושמרתי אותה והרי היא לפניך״. מסתבר שמשלוח...

חודשי יולי אוגוסט הם הבוננזה של חוף השחפים, שמול מלון הרודס בחוף הצפוני של אילת . כל האילתיים מגיל 65 ומעלה מתקבצים לצעדה יומית בים. יש עדויות מובהקות על יעילות הפוטנציאל התרפויטי של ההליכה במים (פלא שישו עצמו הלך על המים?!), והמנהג תופס תאוצה. שעות הבוקר המוקדמות יפות גם כדי לראות את הדגה שהתפתחה וחיה כאן, בין החוף החולי, המצופים מכוסי האצות, ושובר הגלים של הכניסה ללגונת השלום, שאם תשאלו לשלומה, היא מחכה להסכמים הצפויים עם כל מדינות ערב. או אז יקבצו כל מנהיגי האיזור ללמד אותנו איך חופרים לגונה כמו שחפרו בעקבה. בינתיים אני שוחה אל הסלעים של שובר הגלים ומצלם שלל אלמוגים ודגים שצילמתי כאן שאני מביא לשיפוטכם. ואז אני פוגש את פרפרון החוט. כבר מקדמת ימיי באילת הבחנתי שהדג החי באילת שונה מאותו מין הנפוץ באזור הטרופי והסימן העיקרי ליחודו הוא העדר כתם "העין המדומה" שיש למין הזה בכל אזור תפוצתו, ואילו רק בים סוף נמחקה העין, כנראה כמוטציה שהופיעה באוכלוסיה הים סופית. יש להניח שבעתיד יגלו שהוא כבר מין חדש או לפחות תת-מין ייחודי. על סלעי שובר הגלים פגשתי פרפרון ממין זה שהכ...

עשיתי סדר בתמונות ישנות ומצאתי את התמונות המצ'וקמקות של הביקור הראשון באילת, ב- 1955. הצילום הקבוצתי על "כביש" אילת טאבה עם הטרמפ, שבו הגענו - "טיטניק" קראו למשאיות הכבדות שהיו מורידות אספקה לאילת" ואת צילום הזריחה על חוף אילת. למראה הנוף היבש נזכרתי בשיר "לא היה שם כלום, היו רק מים והיום שם יש חשמל", ים נקי ובניין בהקמה - מלון "אילת" על החוף, שעל גגו טיפסתי כדי לראות מקרוב את הזריחה.  היה לזה המשך: אחרי כמעט 10 שנים של חברות בקיבוץ השומר הצעיר, יצאתי לעולם האמיתי וחברתי לקומץ של מתנדבים-עובדים בחברה להגנת הטבע,  עמותה ציבורית שמרבית חבריה היו אז סטודנטים ומוריהם, וסתם חובבי טבע.  לאילת הגעתי באוקטובר 1960 כמדריך בחברה זו, שא חת המשימות הראשונות שיזמה הייתה הצלת האלמוגים באילת שסבלו מעקירה וש לייה מסיבית. נשלחתי לאילת להגן על קטע חוף המרוחק מעט מאילת, שהחברה להגנת הטבע ב"חוצפתה" סימנה - עוד באמצע שנות החמישים, והחליטה לשמר את החי התת-ימי שבו, ולשמש כשמורת טבע תת-ימית. לימים, כשחקרתי את הנושא התברר לי ש הייתה זו שמ...

התמנון החקיין ששמו המדעי Taumoctopus mimicus תואר לראשונה מאינדונזיה ב-1988. מאז החלו להצטבר עדויות מכל רחבי האזור הטרופי. בפעם הראשונה, בשנת 2007, ראיתי בלגונה של חוף אום רשרש משהו מוזר מציץ מתוך מחילה שכל קוטרה 3-4 ס"מ ומשהתקרבתי, נבלע בתוכה ולא נראה עוד. כמה חדשים לאחר מכן, בחוף השחפים (חוף מול מלון הרודס) גיליתי אותו וצילמתי סידרת צילומים שהנוכחי הוא היפה בכולם. כך נתגלה לעיני בפעם הראשונה במלוא תפארתו. הכתם הלבן - כפי שהוסבר לי - הוא תוצאה של פגם גנטי שמונע את פיזור הצבעים הנורמלי  פגשתי את המין הזה שנית, באותו חוף עצמו. קל לחשוב שהיה זה פרט אחר, שמשום מה נראה לי קטן ונפחד מהפרט שצילמתי 8 שנים קודם לכן. הצדפה שמופיעה בצילום הבא משמשת כאן (1) קנה מידה לגודלו (2 ס"מ בלבד), ו-(2) מזונו של התמנון. בהמשך זיהיתי את משכנו לפי ערימות של קונכיות מצדפות שאכל.  כך הוא התגלה לי בחוף השחפים, כשהוא מציץ מתוך מחילתו כאן הוא מוציא את ראשו מהחול, וסורק בעיניו את הנוף ו רק כשהוא מרגיש בטוח, הוא משרבב החוצה את זרועותיו שתיים ואחר כך גם שלוש זרועות, אבל בני אדם בסבי...

2015 למי שלא ידע - חולון זה שמו של סרטן החולות, שמין אחד ממנו מצוי בחוף הים תיכוני, ואילו המין האחר, זה שמצוי בחופים החוליים של ים סוף, והלאה עד יפאן הוא ה חולון הים-סופי . שתי עובדות מעניינות בהקשר אליו: (1) שמו המדעי הוא סרטן (Ocypoda saratan) והוא משום שפורסקאל, השוודי שתיאר אותם לראשונה מחופי ים-סוף, שימר בכוונה את השמות שהבדואים סיפקו לו ו- (2) אם לא ידעתי מי בנה את הפירמידות הרי זה הסרטן הזה – הזכר של חולון ים סופי בונה פירמידות של חול, בהם הוא משתמש כהצהרת בעלות כנגד שכנים זכרים וכפיתוי להתרבות לשכנות. אני לא ידעתי עד לאחרונה שהסרטנים חזרו ואיכלסו את חוף כלובי הדגים ועד הגבול הירדני. אז עכשיו אפילו אתם יודעים. הסרטן בונה מדי בוקר פירמידה חדשה, מחול שהוא מוציא ממחילתו, שאותו גורר עד לראשה (כל יום בונים מחדש). פירמידות על הגבול חולון, זכר גאה. צילם תמיר בן הרוש חולון נקבה. צבתות  קטנות יותר ובטן רחבה, וללא פירמידות חולון, תושב חוזר   ועל זה מתכננים לבנות "חוף תאילנדי", מצללות, דקים ושירותים  

מאי 2016.  בשבוע האחרון למדנו שהחברה לפיתוח חוף אילת (חפח"א) קיבלה גול עצמי. ההזנחה בת 20 שנה בטיפול בלגונה המזרחית שנועדה לשחייה, כדי להאריך את חוף הרחצה של אילת, וכשלה, והחברה דורשת פיצוי כספי מהגוף שנתן יעוץ ותמיכה מקצועית שליוותה את חפירתה, בסכום לא מבוטל. בית המשפט לא התרשם מטענות אלה, ודחה את התביעה, והנושא עלה שוב, בפעם המי יודע כמה, לדיון ציבורי.  לא צריך להיות מהנדס מים או סביבה, כדי להבין מה קורה שם:  ההנחה שהמוצא הדחוק אל הים מהלגונה יקיים מחזוריות שתשמר את רמת האוורור הנדרשת קרסה. הפתח צר מדי, התחלופה איטית, והמים בלגונה לא מאוררים. כל מי שנכנס למים ברגל יחפה מרגיש שמחמת לשכבה העליונה של החול, יש בוצה שחורה של חומר אורגני שלא מתכלה. לא כישוף, לא ביוב, אלא פשוט לא מאוורר. לפני כשלוש שנים נכנסתי לעובי הקורה והעליתי רעיון כיצד אפשר לפתור את הבעיה בעלות נמוכה יחסית. וכאן אני מעלה אותה בסיפור אלגורי, מטפורי קמעא. קראו אותו, ואחר כך תציצו בציורים ועקבו אחרי ההצעה. ובכן, איך מצילים לגונה גוססת – סיפור שחציו דמיוני וחציו אמיתי  בעיירה הולנדית על חוף הי...