זכרונות מימים עברו ומה שרלוונטי

מסיבות שהסברתי לעיל מצאתי עצמי יותר ויותר מעורב בהווי הדייגים של אילת.כפקח דיג הייתי צריך לפקח ולדווח על הקורה באגף זה.   דייגים אינם ציבור קל. מחמת מצוקה - כל מי שביקר במוזיאון הימי באילת יכול היה להתרשם מהפוחלצים של דגי דקר ענקיים ושל כרישים שיובשו (האוסף תלוי כיום בחלקו בחדר התצוגה במצפה התת-ימי), אך פוטנציאל הדיג באילת   שהתבסס על הערכות מוקדמות מהספרות (וילנאי וברסלבי) נתנו תקווה לענף משגשג - מיצה את עצמו עד מהרה. הדגים הגדולים, שנדרש להם זמן רב להגיע לבגרות נגמרו עד מהרה, מפעל לשימורי דגים שקם באילת בשם התנכ"י "מן" המשיך מאוחר יותר, לעבוד כשדגים שהביאו משלחות הדייגים שאורגנו במרכז הארץ הגיעו לחוף אריתריאה והיו חוזרות אחת לכמה חודשים, ומוכרות את הדגים למפעל "מן". לבסוף נסגר. מבנה המפעל עמד ריק למעצבה במשך עשרות שנים ונגאל עם חתימת הסכם השלום עם ירדן, שופץ ונבנה מחדש והפך למלון "פטרה". כאמור התקווה "לשבור שבר" משכה לאילת עשרות דייגים מהים התיכון להגיע לאילת, "לעשות מכה" ולשוב יותר עשירים למקומם. חופי אילת היו אז ריקים, וע...

חורירית ענק - נומוליט מאילת עמוד נומוליטים מיקרוספריים חוריריות הם בעלי חיים זעירים בדרך כלל, המשויכים לאמבות, כלומר הם חד תאיים. בתקופת האיאוקן באזורנו לפחות, אוקיינוס הטתיס היה ״מדבר כחול״ יותר צחיח מאשר ים סוף הנוכחי. מבין בעה״ח שחיו בו שגשגו בעיקר חוריריות ענקיות, עד 5 ס״מ קוטרן, שצורתן כמטבע. מכאן שמם נומוליטים (נומוס=מטבע, ליטוס=אבן). הם היו כה נפוצים, שהגיר שנבנה מהם נקרא גיר נומוליטי, וממנו נבנו הפירמידות בגיזה. מכאן גם שמו המדעי של הנומוליט  Nummolites gizzensis . תמצאו אותם באיזור עבדת-ניצנה, אך גם בכמה מקומות ליד אילת (נחל  שלמה, טאבה). כתבתי עליהם וצילמתי בספר ״הרי אילת״, ב עמ׳ 100, 153. מחזור החיים של החורירית כולל שני שלבים - מיקרוספרים ומגלוספרים. הראשונים לא ניכרים בנוף אך המגלוספרים הם הגדולים. בטיולי למדבר המערבי במצרים, הייתי שיכור משפע הנומוליטים, ואספתי וצילמתי רבים. בעיקר משך את עיני גוש מאורך, עמוד שהיה מורכב מנומוליטים מיקרוספריים, שלוכדו יחד בתמיסה כלשהי.