של מי אתה ילד ?
במקום התנצלות:
1. נטלתי על עצמי משימה שככל שהיא גורמת לי סיפוק ולכם פה ושם תועלת היא חושפת לעתים תסכולים. ברצון רב אני מתאמץ להגדיר דגים ובעלי חיים אחרים מים סוף באתריי, ולרוב - אך לא תמיד - מצליח. לפעמים עצם הפעולה מלמדת אותי, ואלי גם את הקוראים לקח שכדאי ללמוד אותו (מלבד כמובן הלקח שהתורה לא ניתנה לגאוותנים) ואותו אני רוצה להדגיש. לפני כמה ימים צילם מורי חן, שיש לו עין טובה ומצלמה לא רעה את הדג המפוספס הקטן. היה ברור שזהו דג צעיר, שאיננו בהכרח דומה לבוגר, ומסתבר שאת אותו דג זיהיתי לפני כמה חודשים כסריולית מנומרת. אלא זה שבדקתי עכשיו לא הראה שלושה סימנים של משפחת הצניניתיים (אריצ'ולות בשפת העם) אונות זנבו הן מעוגלות ולא מחודדות כיאה לבני משפחה זו, וגם סנפיר השת התחתון שצריך להיות מחודד היה כאן מעוגל ושונה במובהק, ושלישית לא נראה כלל שיש לו שני סנפירי גב, שהוא סימן הכרחי למשפחות דמויי דקר. לפיכך לא הצלחתי לזהותו. רק אחרי שכמה מחבריי שהסתמכו על מה שאני עצמי זיהיתי הציעו את הזיהוי הזה, ואכן צדקו. הלקח המתבקש ואותו אני חולק עימכם - נכון לצעירי דגים ואולי גם לצעירי המין האנושי - שככל שהם יותר צעירים צורתם מסמנת את קבוצת המוצא של הקבוצה. הצניניתיים היו כנראה דגי שונית שעברו התאמה אבולוציונית לשחייה מהירה במים פתוחים, ועל כן דמיונם לדגי טונה, אבל הצעירים סוחבים איתם את הצורה הקודמת. אני מביא כאן שלושה שלבי גידול של מין זה מהכי צעיר ועד לסריולית הבוגרת. אגב, דג זה תואר לראשונה מים סוף במאה ה-19
בתמונה: סריול פסים בוגר וצעירים
2. מי לא מכיר את הרב-נצרן הגדול שצבעו כחול-עז שהרבה פעמים רואים אותו חופר בקרקע החולית ומארגן לו "קן" להטלה, וכשמתקרבים הוא יוצא לקראתכם בפוזה מאיימת (תמונה)? אז זה שמצאתי אתמול בלגונה של שונית אום-רשרש היה יפהפה, מפוספס וצבעוני (תמונה שניה). כשהטרדתי אותו בניסיון לצלמו, נכנס לחור בסלעים בגודל שלו, ורק קצה זנבו נראה היה מבחוץ (תמונה שלישית). מי שיכנס לדף הנצרניים באתר הדגים שלי יראה שם, בנוסף למיני הנצרניים, האחרים גם עוד רב-נצרן צעיר, יותר "פספוס" מאלה. ולבסוף – תשאלו מדוע מכנים אותם נצרניים? הסיבה: קוצי הגב הבולטים מגנים עליהם מטריפה,
הקוץ הראשון שהוא הגדול ננעל על ידי "ניצרה" שהיא זיז בבסיסי הקוץ השני. שריר המתחבר אל האחרון מסוגל לשחררו. הדג הקטן שצילמתי ניצל את תכונתו זאת ונעל עצמו בתוך החור, בעזרת הקוצים - הגבי ומולו הקוץ החד של סנפיר הגחון שמשמשים עוגן (את הסיפור הזה סיפרתי לראשונה בחוברת "החי בחוף מפרץ אילת" שיצאה לאור ב- 1978 ושנית בספר"שוניות האלמוגים של אילת") תמונות של רב ניתרן מבוגר למעלה לצעיר שגם מתחפר בתוך סדק בשונית     |
תגובות
הוסף רשומת תגובה